תהליך דעיכת החקלאות שהתרחש בארץ חל, כמובן גם על המושבה רעננה. החקלאות ברעננה החלה למעשה כצעד של חלוצים ציונים שבאו ליישב את הארץ להיבנות בה ולבנותה. ואכן באותן שנים של ראשית המאה משפחות שלמות הגשימו את חזונם של מייסדי "אחוזה" והתפרנסו מחקלאות. המושבה הצעירה התבססה על ענפי חקלאות: פרדסים, לולים, רפתות, גידולי שדה וכו'. משני צדי המושבה שרחוב אחד חוצה אותה לכל אורכה, התגוררו חקלאים בבתים שנבנו בסגנון מושבות אמריקאיות, חד קומתיים ובעלי גגות רעפים אדומים.
רעננה היתה מושבה חקלאית. החקלאות נחשבה למקצוע יוקרתי ומכובד ומעבר כך – עבור רבים מאותם חקלאים היתה החקלאות ערך עליו חינכו את ילדיהם, ערך שבאמצעותו נוצר הקשר ההדוק בין האדם למולדתו.
בעלי המשקים שקדו לטפח את משקם ורבים מהם התמידו בכך עד יומם האחרון.
רעננה כמו יתר המושבות שנוסדו בשרון, הפכה לעיר בתהליך בלתי נמנע. המעבר לעיר יצר ברעננה צורך לתכנון ואירגון נכון בעזרת אמצעים טכנולגיים חדשים כמו דרכי תחבורה, בנייה, שירותים לתושבים דבר שייצר חיים נוחים ונעימים אך במחיר של הפשרת קרקעות.
שימוש בקרקע למגורים תפס את השטח הגדול ביותר וכן שימוש למסחר ולתעשייה.
כתוצאה מכך נוצרו מרכזיים לאספקת שירותים ציבוריים ולא היה צורך יותר במשק חקלאי למלא את הצרכים היומיומיים.
החקלאים נאלצו למכור את משקם ובמקומם צצו מגדלי שחקים, קניונים ופארקים.
כיום רוב תושבי רעננה מתפרנסים ממקצועות חופשיים.