בית גינגולד

כשכבר צר היה המקום מהכיל את שלל הספרים אשר נערמו בחדרוןב'בית העם', שיכנע אבי את בני משפחת גינגולד וקבוצת חברים, אשר ביקשו להנציח את שם פנחס גינגולד יקירם, חבר 'אחוזה א' שנפטר באותה עת, לתרום סכום כסף להקמת ספרייה חדשה, דווקא ברעננה ולא בשום ישוב אחר.

בסופם של דיונים, נענו המשפחה והחברים לבקשה.

מתוך פרוטוקול המועצה מיום 23.12.1953:

"...מר אוסטרובסקי פותח את הישיבה בסקירה קצרה על נסיעתו לארצות הברית. בהיותו שם טיפל גם בקשר להקמת מפעל על שם החבר גינגולד ז"ל שנפטר לא מזמן. הידידים והמשפחה רוצים להקים מפעל או מוסד על שמו. מר אוסטרובסקי השפיע כי יקימו את המוסד ברעננה. חושבים לאסוף כ-10 אלפים דאלאר. המוסד ישמש בתור בית תרבות על שם גינגולד, חדר לילדים וחדר עיון למורים שירצו לבוא ארצה לנופש וללמוד. נתקבלו כבר מכתבים מהועד לקיים מוסד על שם גינגולד, הם מסכימים שזה יוקם ברעננה...

המועצה החליטה פה אחד לקבל את הצעת הוועד מארצות הברית ונבחרה ועדה לכך".

שושנה מרחיבה: "סופי, אשתו של פנחס גינגולד, ששמה המלא סופיה יודין גינגולד, הייתה אישה מיוחדת מאוד ומשכילה, צמה נהדרת הייתה כרוכה סביב ראשה. היא הגיעה ארצה בשנות החמישים, לאחר פטירת בעלה פנחס. בארצות הברית הייתה ספרנית מומחית, מנהלת ספריית אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. דוד בן גוריון וגם אבי ברוך הכירו את סופי ואת יכולותיה. כאשר התמנה בן גוריון לתפקיד ראש הממשלה, הוא פנה אל סופי וביקשה לעזוב את ארה"ב ולבוא לעבוד בירושלים, להיות המנהלת הראשונה של גינזך המדינה! היא לא יכלה לסרב לו.

סופי יודין גינגולד עלתה ארצה ועשתה חיל בעבודתה האחראית. ברוך אבי, ליאון בעלי ואני ובנותינו תחיה ואילנה,  ביקרנו לעיתים בביתה בירושלים ותמיד התקבלנו במאור פנים.

המבנה החדש שנבנה בתחילת שנות השישים ונקרא בית התרבות והספרייה על שם גינגולד, שימש בבוקר כספרייה, אחר הצהריים כחדר עיון והרצאות ופעם בשבועיים התקיימה בו מסיבת חברים, בה היינו שרים ורוקדים מאושרים מאוד סביב ובין מדפי הספרים". *

ברוך אוסטרובסקי, הידיד והתומך הנלהב לא זכה לחוות את חנוכת בית גינגולד.

* בית גינגולד ברחוב אופסטרלנד, משמש כיום כספריית עיון למבוגרים.

במרוצת השנים התרחבה הספרייה, אוספיה ומספר מנוייה גדל. בשנות השבעים, כשרעננה הכפילה את מספר תושביה, גם הספרייה התפתחה במהירות .חליפת המכתבים בין סופי לבין ברוך אוסטרובסקי, מאפיינת מהלכים אדמיניסטרטיביים והתפתחותם:

ביום 5.1.1955 כותב ברוך אוסטרובסקי לסופיה יודין גינגולד:

"...מסרו לי אנשי אמריקה, שחלק מהכספים לבניין הבית כבר התקבל. ואם ככה הוא הדבר, למה לחכות ומדוע לא לגשת מיד לפעולה הזאת ?

באותו הזמן מסרו לי אותם האנשים, שאם רק יתחילו בפעולה, אפילו אם רק בהנחת אבן הפינה, ישלחו עוד כספים משם וכדאית היא ההתחלה בכדי שלא יצא שהבטחנו הרבה ולא קיימנו אפילו מעט שבמעט..."

ביום 6.2.1955 הוא כותב עוד:

"הננו פונים אליך בשם המועצה ומבקשים ממך להודיענו על הזמן של הנחת אבן הפינה לבית התרבות ע"ש גינגולד.

מסרו לנו שהחלק הראשון מהכספים נתקבל כבר ונמצא בקופת ההסתדרות חלק שני ישלח בימים הקרובים. אז בטח כדאי הוא להתחיל בבנין. כל דחיה ודחיות בכלל, גורמות לאי אמון מטעם המועצה והתושבים וכלם התחילו כבר לחשוב, אולי 'לא היה ולא נברא'.