...אני אהבתי לסעוד בסלון, ליד שולחן האוכל המכובד, כשמכל העברים קורצים אלי אלפי הספרים. איצטבאות הספרים התרוממו מן הריצפה ועד לתיקרה, הן נשאו עליהן אנציקלופדיות הדורות וספרות קלאסית וסוציאליסטית, ספרי הגות ולימוד. בלילות הוארו המוני הספרים בסלון באורן הרומנטי של מנורות נפט, שהרי בשנים הראשונות עדיין לא הגיע חשמל לבתי המושבה.
ספרייתנו התרחבה במהירות. אבא רכש ספרים בלי הגבלה. ארבעת אלפי הספרים שהבאנו איתנו, היו לחמשת אלפים, המדפים היו עמוסים לעייפה, עוד ספרות מחקר והוראה, עוד ספרות חדשה וישנה על ארץ ישראל, ידע היסטורי, פילוסופי ותרבותי - לאבי אף פעם לא היו יותר מדי ספרים. ולא רק משפחתנו נהנתה מכל השפע הזה. תושבים שנהגו לפקוד את ביתנו, עשו להם הרגל להתעכב ליד ארונות הספרים, לעיין ולדפדף בספרים בחברתו של אבא, ששמח להשאילם לכל מי שהתעניין.
וכמוהו גם אני", מתוודה שושנה, "תמיד יש ספרים סביבי. לעולם לא אהיה בלי ספר בקרבתי".
יהודית אמיר (לישבסקי), הייתה מורה צעירה, שהגיעה למושבה בשנת 1936 הישר מן הסמינר בו למדה. שאלות רבות עמדו בפניה בבואה אל הישוב בו הכל היה חדש וראשוני. את חבלי קליטתה במקום ובכיתה אלף בה לימדה, ליבנה המורה יהודית ופתרה עם ראש המועצה ברוך אוסטרובסקי, שהרי הוא עצמו היה מורה ומנהל.
שעות רבות בילו השניים בספריית בית אוסטרובסקי וביחד הכינו תכנית לימודים שנתית. אוצר הספרים עמד בכל עת לרשותה של יהודית אמיר.
...גם בלבו של דוד פרלשטיין, מראשוני המושבה בה התיישב בשנת 1923, שמורה פינה חמה ואוהבת לספריית אוסטרובסקי. בחוברת נאה בה כתב על משפחתו ועל ראשית ימי המושבה, הקדיש דברים לספריית אוסטרובסקי:
"התרבות של אותם ימים התמקדה בעיקר בקריאת ספרים. אהבתי מאוד לקרוא. היום זו באמת לא חוכמה גדולה, אבל אז לא היה חשמל, לקרוא אפשר היה רק לאור נרות או מנורת נפט. למשפחת אוסטרובסקי הייתה ספריה מאוד עשירה. היו שם כארבעת אלפים ספרים ביידיש, אנגלית ועברית. הייתי יושב שם וקורא. קבלתי ספרים לקריאה בבית. בית אוסטרובסקי היה בשבילי בית פתוח וחם. אנשים נוחים, תרבותיים, אהבתי לשוחח איתם וללמוד מהם. "ולתחיה גולדברג הוסיף פרלשטיין ואמר: "אוסטרובסקי אביך יעץ לי אילו ספרים לקרוא, אני זוכר שהציע לי לקרוא את שפינוזה. ככל שיכולתי ביליתי בספרייתם. היה זה לי מקור לידע לא אכזב".
מתוך הספר: "רעננה – לחיות את החלום" מאת נורית חליף