(מוקדש לכיתת הרובאים בערב יום העצמאות)
18 שנים רצופות מתייצבים חברי כיתת הרובאים בערב יום העצמאות בחצר בית-הספר ממלכתי א', מתייצבים עם רוביהם המצוחצחים, לאחר כמה ימי אימונים מאומצים, בכדי לצעוד יחד בסך לחלקה הצבאית שבבית-הקברות ברעננה, ולחלוק כבוד לאלה מחבריהם לנשק ולשורה שנפלו על משמר המולדת, נפלו ולא זכו...
18 שנים תמימות צועד בראשם החבר דוד ציפמן כמפקד האזור, הח' אלכסנדר הרפז כמפקד הפלוגה. במשך ח"י השנים הבהיקו קרחות, הכסיפו ראשים, נתקמטו פנים... אולם הם דבקים לתפקידם. מסרבים הם לשכוח את חבריהם אלה.
כך צעדה גם השנה פלוגת הרובאים במצעד צבאי מאומן להפליא. נושא הדגל – דגל ההגנה – ממשיך להיות ותיק ההגנה, חבר "השומר" לשעבר, הח' דב מרגלית, ושניים העוזרים על ידו – גם הם צועדים יחד, כאילו מחזיקים בקרנות המזבח – למען ישאלו הצעירים, למען יסופר לדורות הבאים על מה שקרה, ועל מה שעלול היה לקרות לולא המוהיקנים הללו ודומיהם. צעד יחד איתם ראש המועצה, מר י. שקולניק, ועוד יחידים מותיקי ההגנה.
השנה ניכרת היתה יד מארגנת וסדר, הן במצעד והן על-יד האנדרטה. כיתה צבאית מחיל הקשר המאומץ שלנו השתתפה גם היא במצעד, הם הם: החיילים הצעירים הללו, אשר רק מתוך פרקי קריאה שאבו את לימודם על עלילות ההגנה, הפלמ'ח, הפו"ש, החי"ם ועוד. הם הם סופגים בקרבם ברגעי-דומיה אלה, ע"י קברות החללים, את קדושת היום. תפילת הרב סוקולובר הנאמרת בחרדת קודש ובלב שבור ורותת, צלילי תפילת "אל מלא רחמים" הנשמעים מפי מר פומרנץ, צלילים המהדהדים מגבעה לגבעה ומהר אל הר ועד שמים יגיעו. מטחי היריות לכבוד הנופלים משרים רושם בל ימחה על המשתתפים.
חבל שרבים, רבים מחברי ההגנה שלו נפקד מקומם במצעד. והרי מספרנו הגיע אז למאות רבות!
האם שכחתם, חברים יקרים, את הימים ההם? הרי כל אחד מאיתנו יכול, וגורלו היה בין אלה הנופלים – ורק יד המקרה היתה בזה, ולמה ישבתם בבית? - למה?... נקוה לתקן בשנה הבאה...
"מוהיקני"
מתוך בטאון המועצה המקומית מס' 8-9, 1966, עמ' 16