קשר

בשנת 1936 נתבקש המהנדס מישה גורדין לבנות שני משדרי רדיו שיוכלו לקיים קשר אלחוטי ביניהם. מכאן ואילך החל עידן הרדיו בהגנה מפעיליו ובעת מלה"ע ה-2 היתה סכנה שיאשימו אותם בריגול.

באפריל 1937 הוקמה מחלקת קשר ארצית במטה ההגנה. השירות פעל בשני אפיקים ראשיים: איתות ראייה ושאר אמצעי הקשר הליגאליים; קשר רדיו שכל כולו חשאי, ואימון האלחוטאים. במהרה נפתחו קורסים ללימוד מורס-רדיו ומעבדת השירות החלה בייצור משדרים שמוקמו ביישובים מרוחקים. קשר הרדיו, חרף חשאיותו, היה האמצעי האמין, המהיר והטוב ביותר. בסוף שנות ה-30 היו לשירות הקשר כ-40 תחנות רדיו במורס וכ-140 אלחוטאים פעילים - הישג מרשים שהושג תוך שנים ספורות. מלה"ע ה-2 הביאה לשיכלול ייצור משדרי הרדיו, הרחבת קורסי אלחוטאים ופריסת תחנות בארץ ובחו"ל, בין השאר באמצעות חיילים יהודיים בצבא הבריטי, שקיימו קשר רדיו לצרכי העפלה בין הארץ ותחנות במדינות ערב - עיראק, סוריה, לבנון ומצרים. אחרי המלחמה הוקם קשר בין-לאומי בין ארץ-ישראל לאיטליה לצרכי ההעפלה והבריחה (יולי 1945) - רשת גדעון.

שירות סיפק את הציוד לקול ישראל, תחנת השידור של ההגנה והיה אחראי להפעלתה הטכנית.

בתחילת מלחמת העצמאות היו כ-3,500 איש ואשה מאומנים בנושאי הקשר השונים.

בשירות הקשר עצמו היו כ-300 איש. מתקציב של מאות לא"י ב-1937 הגיע השירות לתקציב של רבבות לא"י ערב מלחמת העצמאות; הופעלו כ-150 תחנות רדיו, מהן כ-100 ברשת היישובים הארצית (אבינועם), כ-20 ברשת הפלמ"ח (תמר) וכ-30 ברשת ההעפלה (גדעון). מאז 1936 יוצרו במעבדות השירות כ-500 משדרי רדיו.

צבא שבדרך הקים שירות הקשר מסגרות-קשר ברמה גדודית, חטיבתית ועל- עוצבתית.

שירות הקשר בהגנה הניח את היסודות לחיל הקשר בצה"ל, שאי-אפשר כלל לתארו ללא התשתית הענפה של השירות. שני מרכיבים ראשיים חברו יחדיו בשירות להצעידו להצלחה המקצועית לה זכה: מרכיב האלחוטאים והאתתים בהגנה שנתנו לו בסיס רחב ומוצק בקיום קשר אמין ורציף בכל רחבי הארץ, ויוצאי הצבא הבריטי שהעניקו לו ידע וניסיון של קשר צבאי סדיר.

ראשי שירות הקשר: זלמן כהן, שמחה אבן-זוהר, ירחמיאל בלקין, יעקב ינאי.

תלם שמיר בועז

קריאת הפתיחה של תחנת השידור של ההגנה בשלהי תקופת המנדאט. מלים "סתמיות" אלו היו שמות - קוד לאותיות ת. ש. ב. - "תחנת שידור ב'."

פנס איתות ראייה

כלי האיתות הנפוץ והפופלרי של ההגנה. שימש את אנשי הארגון עד מלחמת העצמאות, תחילה היה כמעט בכל היישובים בארץ ומאוחר יותר בעיקר ביישובים שלא היתה בהם עדיין תחנת אלחוט.

פנס האיתות נחשב לאמצעי קשר חוקי בעיני השלטון הבריטי . הטווח לאיתות בלילה היה כעשרים ק"מ. כן ניתן לאותת בפנס גם בשעות היום באמצעות הרכבת תריס צבעוני לפני קרן האור, אך להתקן זה היה שימוש מועט.

מחלקת הנוער

מחלקת הנוער קמה והתארגנה כאשר הורחבו שורות חברי "ההגנה" והיה הכרח להפעיל יחידות קשר, שחלק ניכר מתפקידן היה להעביר קשר ליחידות "ההגנה" כרצים. ולכן, כאשר נתקבלו נערים לפלוגת הנוער, היו הבחירה והמיון קפדניים ביותר.

כל נער שנתקבל עבר מבחנים של חשאיות ושמירת סוד ונערים פטפטנים לא זכו להתקבל. הנערים והנערות שנתקבלו גויסו ליחידות-קשר ואומנו באיתות ובדגלים, וכן קיבלו גם אימון בת"ס ובנשק קל בעיקר באקדחים. תחנת האיתות העיקרית של רעננה היתה על המגדל הגבוה, המתנשא מעל לבריכת-המים במרכז המושבה. העליה אל המגדל היתה בסולמות ברזל, שרותקו לרגלי המגדל. ממגדל זה הצלחנו להתקשר לחדרה בצפון - לתל-אביב, לוד ורמלה בדרום. מובן שגם לישובים הקרובים בסביבה כמו כפר-סבא הרצליה וכדומה. על גבי מגדל זה עמד זרקור ענק, אשר בעזרתו היינו מאירים את העיירה הערבית קלקיליה ולוחמים שלנו שנשלחו להתקפה היו רואים את הנעשה בכפר כמו באור-יום. הזרקור האיר עד למרחק של עשרה קילומטר. המפקדים היו: יוסף גולן, יוסי רביד ואחרים.