כשנירקם רעיון הקמת "ההגנה" ברעננה, שוחח אברהם גליניק, מפקד האיזור, עם השומרים וסוכם להקים את אירגון "ההגנה" במקום. השומרים חיים חרמוני, שנקרא "חיים הגדול", והשומר חיים קרמר שנקרא "חיים הקטן", ריכזו את הפעולה במקום.
לאחר ההשבעה החגיגית החילונו בתרגילים: השיעורים התקיימו במחסנים וברפתות וכללו תרגילי-סדר, כלים קטנים וגדולים, וכן למדנו טקטיקה, הכרת הסביבה, דרכי לחימה ועוד. ועד המושבה פתח בפעולות רכישת נשק מכל הבא ליד. ניקנו רובים אנגליים, איטלקיים, צ'כים ועוד. וכך נוצר מחסן-הנשק הראשון ברעננה.
באימונים הצטרכנו להסתגל לדרכי ההפעלה של סוגי הנשק, ולשמור שלא לערבב את סוגי הנשק, מין בשאינו מינו. קיבלתי ארבעה רובים לשמירה בחדר שלי, מתחת למיזרון. את הסליק הראשון סידרנו ברפת שלנו. עשינו את הפעולה בשעות הקטנות של הלילה, חפרנו בור בעומק של שני מטר ולמזלנו היתה אדמה קלה והעבודה היתה נוחה.
בשנת 1928 החמיר מצב הביטחון, תיגברנו את התרגילים והכינונו תוכניות הגנה. לא קל היה להגן על רעננה, בגלל הרחוב שאורכו היה 4 ק"מ - בצפון היו אנשי הכפר של חירבת-עזון ובדרום של שיך אבו-קישק. חברי "ההגנה" היו טירונים ועוד לא הספיקו להתאמן בנשק ובדרכי לחימה. אבל יש לציין כי היתה התנדבות ומסירות. "ההגנה" התרכזה בבית-העם, אנחנו נשמענו רק לפקודות של מיפקדת "ההגנה" והשתדלנו מה שפחות לבוא במגע עם משטרה.
עם גבור המאורעות ולחץ על ממשלת המנדט התחילה הממשלה לתגבר את המשטרה. התחלנו לעבור השתלמות נוספת. בקורסים עברנו סידרת תרגילים על כלי-נשק חדשים שנרכשו. למדנו להפעיל פצצות ומטילי פצצות. למדנו להפעיל מכונות יריה כבדות וקלות, והערבים נוכחו לדעת שעומד בפניהם כוח רציני עברי שאין לזלזל בו.