עליתי ארצה ב-1932, ובאתי לרעננה לקבוצת "החוגים", בשטח 160. שם שמעתי על "ההגנה" וביקשתי שיקבלו אותי כחבר "ההגנה" במקום. התקבלתי על-ידי ועדת חברי "ההגנה" במקום. זכור לי שהציגו לי שאלות כגון: "אם תקבל פקודה לקפוץ מגג, האם תבצע?" עניתי; "לכל דבר שאדרש אעשה".
התחלנו ללמוד על אקדחים ומאוחר יותר על רובים ורימוני-יד.
כחבר ב"הגנה" הטילו על קבוצה מסויימת לטפל בנושא של עבודה עברית. על אותה פלוגה הטילו גם לטפל באותם החברים אשר השתמטו מגיוס לבריגדה, בהתאם להוראת המוסדות הלאומיים. מי שרצה ללכת ולהצטרף לבריגדה קיבל את מלוא התמיכה מהמוסדות, אולם אלה שהשתמטו היו נאלצים לעזוב את המושבה.
מפקד האירגון במקום, ב-1937, היה עמנואל נשרי (אורלנסקי). הוא הטיל עלי שליחות עם סוס ועגלה ונתן בידי פתק לנסוע למגדיאל ולהביא ציוד לרעננה. במגדיאל קיבלתי רימוני-יד. שמתי אותם בעגלה בתוך ערימת קש וכך חזרתי ממגדיאל לרעננה. בדרך לרעננה, לפני גבעת ח"ן, ניתקלתי בקבוצת סיור של שוטרים - יהודי ערבי ואנגלי. התחלתי לשיר "להנאתי", והם ליוו אותי בשירה. כשהגענו ליד גבעת ח"ן הם המשיכו ישר לכיוון הרצליה ואני פניתי לכיוון רעננה עם העגלה והציוד ומסרתי אותו למפקד.
לאחר זמן שלחו אותי גם לקורס בגבעת-השלושה להתמחות בהכנת נפצים לרימוני-יד. ההתמחות היתה לעשות את תערובת הגופרית ולהרכיב אותה על כל אחד מהנפצים של הרימונים. שיפשוף בגופרית זאת על-גבי קופסת גפרורים הציתה את הפתילה של הרימון שגרם להתפוצצות הנפץ והרימון.