מאת: תחיה צייחנר
ראשית שנות העשרים של המאה הקודמת... המושבה הצעירה רעננה כוללת כמה עשרות אנשים בלבד, ילדים ומבוגרים כאחד. הלימודים לא היו חובה באותה עת, אך מספר הורים (בעיקר אלה שהפרוטה היתה מצויה בכיסם) שכרו עבור ילדיהם את שירותיו של המלמד ברוך קליניק, תושב כפר מלל.
עם התפתחות המושבה ועליית מספר הילדים בה, לא היה מנוס מפתיחת כיתת לימוד ראשונה ויצירת מסגרת חינוכית עבורם.
לצורך כך הובא משה דוד מגד לרעננה כמורה המוסמך הראשון במושבה, והשתכן בצריף, שהושכר במיוחד עבורו ועבור בני משפחתו בחצר בית פטרוז'ינסקי, בקצה המזרחי של רעננה.
אחד החדרים בצריף שימש ככיתת לימוד, בה קובצו יחד מספר תלמידים מגילאים שונים.
כעבור זמן מה מתקבלת החלטה להעביר את התלמידים מהצריף הדל אל "בית העם", אך עד מהרה מסתבר, שאף חדר לא נותר פנוי בו...
פרנסי המושבה מציעים את אולם האסיפות ב"בית העם", שם עומדת לה בימה נאה, והם מעריכים, כי מימדיה בוודאי יספיקו כדי להציב עליה שלושה שולחנות ומספר כסאות שיהוו כיתת לימוד לתפארת...
בפרוטוקול המועצה מיום 27.1.1930 נכתב: "לאחר סידור המחיצות השיעורים יועברו מחדרי הגן אל הבימה".
באוקטובר שנת 1929 הוחלט על מינויו של ישעיה ברטוב כמורה נוסף בביה"ס.
בשנת 1930 מחליט ברוך אוסטרובסקי, ממקימי ופעילי "אחוזה א' ניו יורק", שהגיעה העת לממש את חזונו הציוני ולעלות ארצה עם משפחתו.
בני הזוג ברוך ופייגה אוסטרובסקי משתקעים ברעננה יחד עם שני ילדיהם: בן ציון בן ה-7 ושושנה בת ה-12.
שושנה למדה אז בחטיבת " Set Low-Junior High School " בברוקלין, ניו יורק, מוסד שמרני שהעניק חינוך לעילא ולעילא וחוויות תרבות איכותיות.
מנהל ביה"ס Dr.Bildersee, שהופתע לשמוע על עזיבתה של המשפחה המוערכת בקהילה, ניסה להניא את הזוג אוסטרובסקי מלעקור לארץ זרה, ואף הזהירם כי ארץ ישראל אינה שונה בכלום מאפריקה!
אולם דבר לא הועיל. אוסטרובסקי היה נחוש בעמדתו להגשים את חלומו.
בקיץ 1930, בתום 30 ימי מסע, עגנה אוניית הקיטור SS BYRON , בה הפליגו בני משפחת אוסטרובסקי, בנמל יפו, משם עשו דרכם במסעם לרעננה.
שושנה חששה מהבאות. המחשבות על העתיד לא נתנו לה מנוח: האם תמצא שם חברים וחברות? האם תסתדר עם השפה החדשה? עם המקום השומם והמדברי?
קבלת הפנים החמה והמלבבת שחיכתה לה ולמשפחתה עם הגיעם למושבה הפיגה את כל החששות:
בני משפחת קיסילר הביאו לעולים החדשים חלב טרי הישר מעטיני פרתם, בני משפחת קלצ'קו העניקו להם מגש ביצים ומשפחת נשר הגיעה עם מאפה ביתי.
שכנים אחדים הביאו גבינות לבנות טריות ואף גררו אל הבית בלוק קרח, ואחרים הדריכו, ייעצו והשיבו לשאלותיהם.
שושנה מיטיבה לתאר בזכרונותיה את רעננה בחיתוליה: בתים מפוזרים, מספר צריפים פרושים לאורך רחוב אחוזה ו"בית העם" מתנוסס לו על גבעה במרכז המושבה, שם מקום משכנו של ביה"ס היחיד על 30 תלמידיו.
שני חדרים היו לבית הספר: אחד – כיתת הלימוד של המורה של מר משה מגד, והשני – על בימת בית העם – כיתת הלימוד של המורה מר ישעיה ברטוב.
בעת בניית ביתם התגוררה משפחת אוסטרובסקי באופן זמני בבית משפחת זקס, שם שכר חדר גם המחנך מר ישעיהו ברטוב.
שושנה אמורה היתה להשתבץ בכיתה ו', אך במושבה החדשה לא היו מספיק תלמידים בני גילה. גם כיתה ז' עדיין לא נפתחה, ולכן בלית ברירה הוכנסה העולה החדשה בת ה- 12 הישר לכיתה ח', כיתת הבוגרים של המחנך ברטוב, בה למדו אז ארבעה תלמידים טרם הגעתה.
כך החלו חמשת בני המחזור הראשון - צביה קלצ'קו, שולמית ואסתר נחמן, יעקב הרשמן ושושנה אוסטרובסקי, את לימודיהם על בימת "בית העם", כשמעל ראשיהם נמתח גג פח גבוה... בימי קיץ שרביים התלהט הגג וחימם את האולם, ובימי צינה חורפיים הדהד באוזניהם רעש הגשם הניתך על הפח כמקצב תופים. בין רעפי הגג החשופים קיננו ציפורים והמו יונים, שבדרך הטבע הטילו לשלשת עשירה על ראשי התלמידים, המחברות והספרים הפתוחים...
החדר מולם היה למעשה מרפאה של קופת חולים, ואיפשר להם "להאזין" בזמן השיעורים לטענות הנשים באוזני הרופא ולאבחנות רפואיות שונות ומשונות תוך שהם סופגים אל תודעתם "תורה" נוספת...
שנת הלימודים הראשונה ברעננה הייתה לשושנה מאומצת בשל לימוד עברית לצד יתר המקצועות. שיעורי הבית נדרשו ממנה ללא רחמנות, והיא נדרשה לקרוא ספרים עבריים לרוב...
אהרון מגד, בנו של המורה משה מגד, בן המחזור השני בביה"ס ולימים סופר נודע ומוערך, הושיט עזרה לעולה החדשה מניו יורק, סייע לה בלימודי עברית ותנ"ך ובהכנת עבודות שנדרשה לבצען.
בשנה הראשונה ההיא חוותה שושנה גם לוויה עצובה, כאשר אסתר נחמן בת כיתתה, אחותה של שולמית, נפטרה באמצע שנת הלימודים והובאה לקבורה בחלקת אדמה על גבול המושבה.
ביתה של שושנה תמיד המה חבר'ה רענניים, ויחסי החברות שרקמה עם בנות כיתתה, צביה בייזר ושולמית נחמן, נמשכו גם כשרשמית דרכיהן נפרדו.
בצד האתגרים והמחויבויות הלימודיות היו גם מסיבות, טיולים, הצגות וחגיגות. שושנה הרגישה השתייכות לקבוצה מלוכדת בעלת רעיונות, דעות ואידיאלים זהים. עיקר הטיולים היו לאפולניה (אזור הרצליה) והסביבה. באחד הטיולים לרמת גן ותל אביב הצטרפה אליהם הגב' מגד, אשתו של המורה ואמו של אהרון מגד. שושנה זוכרת לפרטי פרטים כיצד הגיעו מרעננה לרמתיים רכובים על חמורים, שם "החנו" ועלו לאוטובוס לרמת גן בכדי לבקר בבתי החרושת "לודזיה" ו"עלית" ולהתרגש למראה עבודת פועלים עבריים. משהגיעו לתל אביב לאחר צעידה ממושכת חלצה הגב' מגד את נעליה והרשתה לתלמידים לעשות כמוה. כולם המשיכו הלאה יחפים, למעט שושנה שלא יכלה להסתגל להליכה ברגלים יחפות. כך צעדו להם הילדים יחפים יחד עם הגב' מגד ברחובות העיר השוקקת, עד שירדו אל שפת הים, ושם נרדמו על החוף. למחרת חזרו לרמתיים, ומשם רכבו על חמוריהם בדרך הביתה לרעננה.
במהלך הלימודים הלכו לחזות מדי פעם בסרט ב"קולנוע הפחים" בכפר סבא או בהצגה ב"הבימה" וב"מטאטא" בהרצליה. בעת הרכיבה בחולות חוו קושי רב, אך קשה שבעתיים היתה ההליכה הרגלית...
בבגרותה אהבה שושנה לתאר את ההווי החברתי בביה"ס. היא נהגה לספר, שהמשתעממים בשיעורים היו חומקים מהחלון "לרעות" בשדות ולטייל בפרדסים המוריקים. בתום הלימודים כולם המשיכו את עבודתם המאומצת גם בבית - מי בחליבת פרות ומי בעבודת האדמה בגינה... "עבדנו שלא על מנת לקבל פרס", אומרת שושנה. "נהנינו לעשות זאת, ויקרים היו לנו כל עץ ושתיל שעל האדמה".
חמשת בני המחזור הראשון סיימו את לימודיהם בשנת 1931.
יחד עם שאר התלמידים קיבלה שושנה את תעודת הגמר של ביה"ס העממי וגם שי מהודר: ספר תנ"ך בעיצוב בצלאל מתנת וועד המועצה.
בפרוטוקול המועצה מיום 28.7.1931 נכתב: "אוסטרובסקי נבחר ליו"ר הישיבה. ברטוב מציע שהמועצה תכבד את בוגרי בית הספר ברעננה לרגלי גמרם את בית הספר, במזכרות מטעם המועצה. מאשרים את ההצעה והוחלט למסור לכל בוגר תנ"ך בכריכת בצלאל."
בקיץ 1931 נאספו בוגרי המחזור הראשון של ביה"ס העממי לתצלום חגיגי עם המורים משה דוד מגד וישעיהו ברטוב. המורה מגד התיישב בגאווה שלוב זרועות במרכז התמונה המשותפת עם בוגריו. על תעודת הגמר של שושנה אוסטרובסקי, תעודה מספר חמש, חתמו המורה משה מגד והמנהל ישעיהו ברטוב וכתבו:
"התלמידה שושנה אוסטרובסקי באה מאמריקה לפני שנה, גמרה שם ביה"ס העממי ונכנסה לביהס ברעננה לשם רכישת השפה העברית ותנ"ך והספיקה במידה הגונה".
במשך הזמן גדל מספרם של ילדי המושבה ובית הספר נזדקק למבנה נפרד, שהוקם בסמוך לבית העם. הוא כלל ארבעה חדרי לימוד ושני חדרי-ספח.
בפרוטוקול המועצה מ- 28.6.1930 נכתב:
"מר ברזילי מעורר את שאלת הבנין עבור בית הספר הוא מוצא שיש ביכולת הועד לגשת באופן רציונלי לפתור את שאלת הבנין היות והעודפים נמצאים בראשות הועד... יש לגשת לבנות גם קומה שניה מעל בית העם. קיסלר מתנגד להצעת הבנין ולקומה שניה היות והדבר גורם סכנה בטיחותית לילדים בקומה השניה. ...להוציא לפועל את תכנית בנין בית הספר עבור רעננה..."
ובפרוטוקול המועצה מיום 21.7.1930 נכתב:
"מאשרים את החלטות ועדת הבנין של בית הספר בדבר הגישה להוציאה לפועל של תכנית הבנין, מיקום הבנין מאחורי בית העם. בוחרים בחבר אוסטרובסקי וברזילי לנסוע לירושלים לשם ברור אפשרות השגת הלואה לבנין בית הספר".
דיונים וישיבות רבות נסובו סביב נושא החינוך והקמת בניין ביה"ס:
בפרוטוקול המועצה מיום 22.10.1930 נכתב:
"מבררים את שלוש ההצעות לקבלת בנין בית הספר והוחלט למסור את הבנין לברגמן (קבלן בנין) בעבור סכום של 498 לא"י.
הוחלט להוסיף לגג מספר פסי ברזל לשם חיזוקו.
מחליטים להוסיף למשכורות המורים לא"י אחד לכל אחד לחודש.
בבית הספר יהיו השנה 60 ילד (כולל שושנה)
על מר לזר לסדר עם לינה תעזור לגננת בענין ... הילדים.
מאשרים הוצאה בסך 2 לא"י לצורכי משחק לגן להתחלת השנה.
מחליטים להזמין רהיטים לבית הספר 10 מקומות ולגן כי הדרוש".
במקביל לבניית ביה"ס לא פסקו הלימודים ולו לשנייה אחת, ואף הובא מורה ללימוד השפה האנגלית...
בפרוטוקול המועצה מיום 24.11.1930 נכתב: "ועדת החינוך מודיעה כי המורה לאנגלית בביה"ס כבר התחיל ללמד, הוא נותן 3 שיעורים בשבוע ומקבל 2 לא"י לחודש..."
בסוף שנת 1931 נחנך בנין בית הספר החדש.
בפרוטוקול המועצה מיום 15.12.1930 נכתב:
"מאשרים את ההוצאה סך 425 לא"י לחגיגת בית הספר בזמן הנחת אבן הפינה".
באופן סמלי חנוכת בניין ביה"ס נחגגה בחג החנוכה, בחורף 1931.
בפרוטוקול המועצה מיום 7.10.1931 נכתב:
"קובעים שבחנוכה יערך נשף בית הספר ויחנכו אז גם את הבניין... "
כמנהיג שראה את החינוך בראש מעייניו, שאף אוסטרובסקי להעניק לילדי המושבה מסגרת חינוכית מכילה ועוטפת לצד הלמידה, אשר תהיה מושתתת על הקניית ערכי כבוד האדם ואהבת המולדת והנחלתם לדור הצעיר.
מתוך דברי אוסטרובסקי כפי שתועדו בפרוטוקול מיום 17.9.1933 : "אוסטרובסקי עומד על העובדה שתעודת בית הספר והמורים, אינה רק ההוראה אלא העיקר הוא החינוך. וגם לקשר את נפש הילדים לבית הספר..."
במהלך השנים חלו במבנה שינויים רבים, נוספו מבנים וקומה שניה, עד שקיבל את צורתו הסופית, כפי שהיא מוכרת כיום.
בית הספר העממי זכה עם קום המדינה לשמו – "ממלכתי א" ובשנות ה-60 הוסב שמו ל"בית ספר מגד", על שם המורה הראשון במושבה.
שושנה אוסטרובסקי-גולדברג עסקה בבגרותה במקצוע ההוראה והייתה מורה בכירה ומרכזת היחידה לאנגלית ברעננה במשך 29 שנים רצופות עד צאתה לגמלאות.