אני תלמידתו של צבי אריגי, המורה המיתולוגי לטבע ולחקלאות, אשר החל ללמד בשנת תש״ג, בבית הספר "העממי" הראשון ברעננה (ממלכתי א״ – "מגד").
בזיכרוני נחרתה ״פינת החי״, שהקים המורה אריגי.
על מנת למלא את מחויבותי, השכמתי קום עם שחר, אצתי רצתי לבית... הספר, ובמלוא המסירות והמרץ דאגתי להזנת הטווסים המרהיבים, שפרשו כנפיהם הססגוניות והבורקות, ועקבתי בדריכות אחר שובם למעונם אשר שופץ לכבודם ולרווחתם במבנים קטנים ומעוצבים.
טיפלתי בכבשים, בעיזים, ובארנבות, שנהנו ללחכך בעצלתיים את העשב הרך, ובברווזים הלבנים שהשתכשכו להנאתם בבריכה, תוך השתאות מתמדת אל מול ניתור הצבי הנחפז באזור הסלעייה.
״בגן הבוטני״ שהוקם כמודל טופוגרפי מדוייק לארץ ישראל, חשתי רגעי הנאה משובבי נפש אל מול נופי א״י, הר החרמון הנישא כתל זקוף ומהודר וממנו נשפך מפל נהר הירדן לאגם הכנרת ולים המלח..... נוף פסטורלי עטור עצים ושיחים אופיינים לארץ.
אחר הצהרים השתתפנו חבריי ואנוכי בפעילויות שונות של ״המועדון החקלאי״ שהקים אריגי בצריף העץ. צפינו בשקיקה בסרטי שחור לבן דקומנטריים, שאריגי הסריט במקרן 16 מ״מ, לא לפני ששרנו בדבקות את המנון המועדון החקלאי: ״נבנה ארצנו ארץ מולדת״...
בתמונה: "הגן הבוטני" שאותו יזם המורה צבי אריגי, המורה לחקלאות וטבע.