בראשית שנותיה הראשונות של המדינה התמודדה רעננה עם לא מעט אילוצים, שעיכבו את הקמת הפרויקט: הכשרת הקרקע, הקמת ביתנים, סלילת נתיבי גישה, הנחת קווי צנרת ועוד.
ב-17.12.1949 התקיימה פגישה עם שרת העבודה, הגב' גולדה מאיר, במהלכה הוכרה חיוניותו של סלילת כביש מערב המושבה והוסכם על מתן הלוואה לבניין תעשיה במושבה.
המקום שיועד להקמת אזור התעשייה היה האזור הנטוש של הכפר הערבי "חירבת עזון", הנמצא בצפונה של רעננה, אך הייתה קיימת אז התלבטות לגבי כביש הגישה:
״ ...כביש לשטח התעשיה, שטחי חירבת עזון באים בחשבון, הרבה מפעלים, 25 דונם למפעלים, את הכביש ניסלול או מרח' בורוכוב, או עקיבא או מכבי, ההנהלה תצטרך להחליט איפה הכי טוב..."
(פרוטוקול מיום 21.12.1949)
בינואר 1950 הוזמנו חברי המועצה והתעשיינים לפגישה נוספת עם שרת העבודה בקריה על מנת לקדם תהליכים.
"קיבלנו הזמנה משרת העבודה לפגישה בקריה. נסביר את ענייני השיכון... ושנקבל את אזור התעשייה בהקדם, שנוכל להקים בנתיים ביתנים לבעלי מלאכה ותעשייה זעירה אנו דורשים הלואה של 20 אלף ל״י..."
אף על פי שהמהלך לווה בסחבת הממשלה ובעיכובי האישורים מול מנהל התכנון והממונה על הרכוש הנטוש, היו פעילי הציבור נחושים וחדורי מטרה לממש את חזונם לפיתוח אזור תעשיה במושבה.
"גם 3 שטחים לאזור תעשיה ועד עכשו עוד לא אישרו לנו.... בשטח התעשיה אין אנו צריכים לוותר על השטח שיש לנו כבר וגם לדרוש שטחים יותר גדולים..." (פרוטוקול מתאריך 25.1.1950)
לאחר חליפת מכתבים, משאים ומתנים מול מנהל התכנון והממונה על הרכוש הנטוש – הגיע מכתב מהמפקח על הרכוש הנטוש, בו הוא מאשר את השטח הנוסף, בתנאי שמנהל התכנון יסכים לכך... יחד עם זאת משרד התכנון התנגד לדרישות לקבל את החלקות היוצאות לכביש חיפה.
"חלק האדמה שקיבלנו כעת עבור אזור התעשיה ושטח הזה לא מתאים, פנינו עוד הפעם לממונה על הרכוש הנטוש שיתן לנו שטח נוסף... מנהל התכנון גם כן מתנגד לתעשייה שם, פנינו עוד הפעם בדרישה שכן יתנו לנו את השטח ומה שנוגע למנהל התכנון אנו כבר נבוא איתו לידי הסכם..."
(1.2.1950)
למרות המאמצים הערימו המנגנונים הממשלתיים קשיים לא מעטים במתן האישורים. יחד עם זאת פעלו מנהיגי המועצה בנחישות וללא לאות להשגת מטרתם:
"אנו עומדים על דרישותינו לקבל את החלקות היוצאות לכביש חיפה... משרד התכנון מתנגד לכך וזה גורם לנו הפסדים, ישנם בעלי תעשיה שרוצים להקים בתי חרושת באזור התעשיה... עדיין לא קיבלנו מהמפקח על רכוש נטוש את ההסכמה לכך...." (פרוטוקול מיום 15.3.1950).
בפרוטוקול מיום 2.1.1951 מציין ראש המועצה:
״...במשך 3 שנים גדלה רעננה פי 3, עכשו קרוב ל- 9000, נוספו לנו במשך שנתיים וחצי 5000 תושבים ביחוד עולים חדשים... היה עלינו לדאוג שכולם יקלטו במקום...״
״...הגדלנו את שיפוט רעננה 155 אלף דונם... אנו מתעסקים בתעשייה בדיוק כמו שאנו מתעסקים בחקלאות, ואנו מקווים שאנחנו נצליח לסדר את כל השטח של ע. ת. לתעשייה, נעשה ביתנים ונעשה קואופרטיבים ובעלי תעשייה שרוצים כבר לסדר שם את תעשייתם וזה יתן עבודה למאות ואולי לאלפי פועלים...״.
במשך כשנתיים מאז - חיכו במושבה לאישור בניית איזור התעשייה. ב"נוה עובד" ביקשו לעכב את האישורים עקב בקשתם לקבל אזורי שכון . חברת "גב ים" ביקשה לבנות ביתנים באזור התעשיה להשכרה, המו"מ עם רשות הפיתוח נמשך עקב בעיות תקציב, וק.ק.ל ביקשו לעכב את הדיון בשל הגשת תכנית חדשה של הועדה המחוזית לבניין ערים.
"עדיין לא נגמר המשא ומתן עם רשות הפיתוח, היות שסידור השטח יעלה 40.000 ל״י, כבישים מים חשמל, ואנו רוצים 300 דונם, בא נוה עובד ורוצה 100 דונם לשכון והכינו כבר תכנית וזה מעכב את האישור, ואין אנו יכולים לגשת להכשיר את השטח לכל מיני עבודות..." (פרוטוקול מתאריך 13.5.1951)
בין היתר נמשכו המגעים עם "סולל בונה" והואצו בקדחתנות הפעולות למימוש היעדים:
"....לסלול את הכביש מהכביש הראשי עד לפני חרבת עזון ומשם בתוך האזור לפי המפה...את הסלילה למסור לסולל בונה לפי החוזה והתנאים של ר׳ בורוכוב וגם נוה עובד.... ולהכריז על זה במודעות..." (פרוטוקול מיום 19.9.1951)
ב-8 בנובמר 1951 פותח מר אוסטרובסקי את הישיבה במסירת דוח קצר:
"השבוע נתאפשר באופן סופי אזור התעשיה בועדה לבניין ערים המחוזית, ותיכף יתחילו בסלילת הכביש לאזור התעשיה. ישנם כבר...שרוצים להקים גם בתי חרושת..."
זאת הייתה למעשה "יריית הפתיחה" בפיתוח אזור התעשייה של רעננה.
"...התחלנו בסלילת כבישים לאזור פיתוח, התעשיה, יש לנו בעלי תעשיה שרוצים להקים תעשיה..." (פרוטוקול מתאריך 5.3.1952)
למרות הקושי הרב שנבע מצורך השעה מאותה תקופה הרת גורל של מדינה שזה עתה קמה ועדיין נאבקת על קיומה הביטחוני והכלכלי – נסללו בעקביות והתמדה כבישים, הוכשרו שטחי בנייה, הונחה תשתית אינסטלציה וחשמל והוקמו היסודות לפיתוח אזור התעשייה עליו חלמו ראש המועצה, חברי המועצה ותושביה.
״...אנו ממשיכים בסלילה והנחת קווי הצינורות. יש דרישה מהרבה אנשים למגרשים. רק לאחר שנקבל את התוכנית, נתחיל לקבל דמי קדימה מאנשים...״ (פרוטוקול מאי 1952)
במהלך ישיבות המועצה שהתקיימו מאז המשיך אוסטרובסקי לתאר בפני הנוכחים את התקדמות הבנייה המואצת:
"הכביש כבר נגמר ומתקשר לכביש לחיפה. יש פניות להחכרת מגרשים, ורשות פיתוח הקציבה מגרשים... מוצרי מלט של 3 דונם, חברה שופרא דשופרא אישרו 5 דונם לבי׳ח לשימורים...5 דונם להקמת ביתני תעשיה..." (פרוטוקול מתאריך 15.10.1952)
ב-19 בנובמבר 1952 בעקבות פטירתו של נשיא מדינת ישראל, ד"ר חיים ויצמן ז"ל, פותח מר אוסטרובסקי את ישיבת המועצה בבקשה לכבד בקימה את זכר הנשיא.
באותה נשימה הוא מציע לקרוא את כל אזור התעשייה ברעננה על שם כבוד הנשיא הראשון, ובתוך האזור לקרוא את הרחובות- רחוב ויצמן, בלפור, כיכר הנשיא ומלכי ישראל.
״... הוחלט לסדר אזכרה... בית הכנסת הגדול... לערב יום ראשון 14.11.1952, לזכר הנשיא המנוח ויצמן. מר אוסטרובסקי מציע לקרוא את כל אזור התעשייה על שם ד״ר חיים וייצמן...".
בסופו של דבר, אזור התעשייה אמנם לא נקרא על שמו של ד"ר חיים ויצמן ז"ל, אך הכביש הראשי העובר ליד אזור התעשייה אכן נקרא רחוב ויצמן.
ב-23.12.1953 קיבלה מועצת רעננה את האישורים להעניק ליזמים בתחום התעשייה פטור ממיסים לתקופה של 5 שנים ולהפחית עבורם את גובה מס הבניין ב-50 אחוזים:
״שחרור ממסים באזור התעשיה. בכדי לעודד הקמת מפעלים באזור התעשיה, ההנהלה מציעה לשחרר תקופה של 5 שנים ממסים ומס בנין על 50% לפי תעריף של ועדה לבנין ערים...".
ביום 8 במאי 1955 במכתב למנהל ההסברה במשרד ראש הממשלה בסעיף 2, כותב ראש המועצה בין היתר:
״...התעשייה של רעננה, היא בתי חרושת לפרי, בתי חרושת לעורות, מסגריות נגריות ובתי חרושת לחמרי בנין...״
גם ביומנו האישי של אוסטרובסקי משנת 1958 מתוארת החשיבות הרבה שיוחסה במועצה להקמת אזור התעשייה:
״מה הן עיקר פעולות המועצה להבא...? סעיף 12. בית מלאכה ומוסך באזור התעשייה, סעיף 13 בית החרושת, הוספות וחדשים".
אין ספק, כי במאמצים עילאיים ומכוח רוחה של חלוציות נדירה ולוחמת מצד מנהיגי המושבה – הוקמה ברעננה התשתית להקמת אזור תעשייה מפותח ומתקדם אשר מטרתו לספק רווחה ותעסוקה לתושביה, והיווה נדבך חשוב בהתפתחותה של רעננה.
רוחק הראות של דור המייסדים, תושייתם ודבקותם במטרה הפכו סמל ומופת עבור כל תושב ברעננה אשר עברה ההיסטורי של העיר הוא חלק מהוויותו.
אפריל 2013