ועדת רעננה - אופסטרלנד

כיצד קמה הועדה רעננה-אופסטרלנד / עמ' 4-5
בפלך פריסלנד שבצפון הולנד, אחד מבין 11 הפלכים בהולנד, היתה התיישבות יהודים עוד בשנת 1645. מאוחר יותר, בשנת 1780 התיישבו יהודים גם בכפר חורודייק אשר במחוז אופסטרלנד, ובשנת 1806 לאחר שנקלטו בתוך האוכלוסיה וגיבשו את חיי הקהילה היהודית במקום, הקימו שם בית-כנסת.
בית כנסת זה עמד על תילו שנים רבות, ואם כי בראשית שנות המאה כבר לא היתה קהילה פעילה בחורודייק, נשאר בית הכנסת, ונשמר גם בעת מלחמת העולם השניה מידיים הורסות.

לגלריית תמונות

בשנת 1956 החליטו אנשי חורודייק להנציח בכפרם את זכר הקהילה היהודית שהיתה במקום, וקבעו בחורודייק לוח-זיכרון, שהוצב במרכז הכפר. מעשה חסד זה עורר תגובה רבת-רושם בין יהודי הולנד, וכאות הוקרה, רשמו אחדים מבין תושבי המקום לשעבר את אופסטרלנד ואת הכפר חורודייק בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל.

בטקס שנערך בעת מסירת תעודת ספר הזהב – על ידי משלחת יהודים, הועלתה לראשונה הצעתו של מר ה.י.הירינגה – יושב ראש האגודה למען קידום הכפר – לאימוץ ישוב יהודי בישראל.

ידיעה זו שפורסמה בעיתונות הפריזאית, נודעה במקרה לשני תושבי רעננה – אברהם חוטסחולק, שהוא יליד חורודייק, ושלמה וולף. צץ בליבם הרעיון לנסות ולהציע את רעננה כישוב שיאומץ על ידי אופסטרלנד. לשם כך, התקשרו מיד עם ראש המועצה והביאו בפניו את הצעתם. נקבעה ועדה ארעית שחבריה היו: מ. פסויג – ראש המועצה דאז, י. גצלר המנוח, א.חוטסחולק וש. וולף. הועדה שמה לה למטרה לקשור קשרים ראשוניים בין אופסטרלנד ובין רעננה.

במכתב שנשלח מטעם הועדה לראש מועצת אופסטרלנד מר ו. הרמסמה, הוצעה רעננה כישוב לאימוץ.
הצעה זו נבחנה ונתקבלה בעין יפה, ומועצת אופסטרלנד החליטה החלטה רשמית לאמץ את רעננה.
שם בהולנד הוקמה "ועדת רעננה" בראשותו של מר הרמסמה. חברי הועדה הם בין היתר – מר הירינגה, גב' פוסטמה ומר פריירק דן.

מכתבים הוחלפו בין חורודייק ורעננה, קויימו פגישות אישים שונים הן ברעננה והן בחורודייק, ונקבעה תוכנית פעולה לקשרים חברתיים ותרבותיים, כגון: פרסומים על שתי מושבות בשתי הארצות, קשרי מכתבים בין נוער מרעננה ונוער אופסטרלנד, ארגון תערוכות ואירוח תושבים בביקורים הדדיים, ועוד ועוד.

נקודות מספר מהתוכנית האמורה, הוגשמו במשך הזמן:
תערוכה יפה נפתחה בחורודייק לרגל העשור הראשון של מדינת ישראל, וגם מרעננה השתתפו בתערוכה זו על ידי משלוח מגוון. בשנת 1960, כשהתקיים בישראל קונגרס בינלאומי של ראשי ערים ומושבות, ביקר ראש מועצת אופסטרלנד, מר הרמסמה, ברעננה ונתקבל בשמחה.
תנופה רבתי בהידוק הקשרים והיחסים שבין שני המקומות, ניתנה על-ידי ביקורה של משלחת בת 50 איש מרעננה, שבקרה אופסטרלנד באוגוסט אשתקד, ונתקבלה שם בידידות רבה.

חוליה נוספת במסכת הקשרים בין רעננה אופסטרלנד מתווספת עת עם ביקורה של משלחת הגומלין מחורודייק. 
                                                                                                                             ברוכים הבאים!

ביקורנו בהולנד / מרטין דרוקר (עמ' 6-7)
כשעזבנו את ישראל בדרכנו להולנד, לא תארנו לעצמנו איזו קבלת פנים צפויה לנו. מיד עם בואנו הופתענו ממש מהתכנית המפורסמת והמדוייקת שהוכנה לכבודנו. נוכחנו לדעת שהמארחים דאגו לנו בכל המובנים והשתדלו להנעים לנו את הביקור הן מבחינה ציבורית והן מבחינה ספורטיבית, ואפילו שילבו במסגרת סיורנו תכניות בילוי, סיורים במפעלים ובמשקים, וטיולים ברחבי הולנד.

לראשונה, הוזמנו למועצה האזורית כדי להכיר את מוסדותיה, מפעליה והכפרים הנמצאים בתחום שיפוטה. כעבור יומיים נערכה קבלת פנים רשמית באולם הישיבות של המועצה האזורית, בה השתתפו כל חברי המועצה, וראש העיר קיבל אותנו בדברי ברכה נלהבים וידידותיים.

לאחר הכרת סביבת אופסטרלנד, יצאנו לערים הסמוכות – גרונינגן וליווארדן (עיר הבירה של פריסלנד), שם נתקבלנו ע"י ראשי הערים, ובמשך יום שלם היינו אורחיהם האישיים. בחגיגה ובקרנבל פרחים שנערכו בעיר ליפנהויזן – בה נוכחנו, השתתף גם נציג בית המלכות ההולנדית. כשנודע לו דבר ביקורנו, ביקש מראש העיר להציג בפניו את ראש המשלחת הישראלית, והזמין את כולנו למסיבת קפה באולם העירייה. לאחר ששהינו באופסטרלנד שבועיים ימים, נסענו לאמסטרדם, והיינו אורחי הקהילה היהודית וסניף מכבי בעיר. גם שם נתקבלנו באורח רשמי ע"י ראש העיר, שהזמיננו לארוחת צהרים חגיגית באולם מפואר, ולאחר מכן העמיד לרשותנו ספינה לשיט באמסטרדם וסביבתה.

הוזמנו לאחר מכן – כאורחי הממשלה, לביקור במפעלים הכבירים בדלתה של הנהר שלדה, מקום שמייבשים חלקים גדולים מהים ומרחיבים את החוף, לשם השגת קרקע נוספת החסרה מאוד בהולנד. בדרכנו חזרה מהדלתה עברנו בהאג, ונתקבלנו ע"י שגריר ישראל בהולנד – מר צידוד, בנוכחות עובדי השגרירות, ונציגי המועצה האזורית אופסטרלנד.

למחרת היינו אורחי העיתון הנפוץ "הד פרייע פולק", היוצא לאור ע"י המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ושם נתקבלנו כמשלחת ההסתדרות ו"הפועל". משם נסענו להילברזון ונתקבלנו ע"י שרות השידור ההולנדי לרדיו וטלוויזיה "פרה" (גם שרות זה עומד תחת השפעת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית) ולאחר מכן הוזמנו אל ראש העיר.

בהמשך סיורנו הוזמנו להתארח בעיר אנשכדה משך יומיים, והתארחנו שם אצל משפחות יהודיות, וכמו כן נערכה לנו קבלת פנים רשמית ע"י ראש העיר.

בדרכנו חזרה לאופסטרלנד, נתקבלנו ע"י המועצה האזורית פילץ, ומאחר וכל העיתונות והרדיו מסרו ידיעות על ביקורנו, נתקבלו הזמנות רבות לאירוח, אשר לצערנו לא יכולנו לקבלן בשל חוסר זמן. החלטנו לבקר רק בעיר הנמל ווירינגן, בה היינו אורחי העירייה והצי ההולנדי – בחגיגת יום הים הנערכת בעיר זו מידי שנה בשנה. הוזמנו להשתתף בשיט של 150 ספינות דיג, כשמעל תורן ספינתנו מתנוסס דגל ישראל, ואורחים נכבדים נלווים אלינו בספינה.
יש לציין כי בכל הנסיעות והסיורים שלנו, ליוו אותנו ראש מועצת אופסטרלנד ורעייתו וכן מזכיר המועצה, שהשתדלו לעזור לנו ולהנעים את דרכנו.

עלינו להזכיר, כמובן, שנוסף לכל זאת, שיחקנו גם כדורגל, אם כי כולם ראו אותנו כמשלחת ישראלית וההופעות הספורטיביות נדחקו לדרגה שניה.
ההזמנות הרבות, הסיורים הממושכים והנסיעות המרוחקות, לא איפשרו לנו להתאמן כהוגן, והדבר נתן את אותותיו בתוצאות המשחקים. יצא, איפא, שאת המשחק הראשון שיחקנו כעבור שבועיים ואת יתר המשחקים במשך השבוע השלישי. במשחק הראשון נצחנו 1:2 נגד "חורהדייג" והראינו משחק די נאה. במשחק השני ניצחנו את מכבי אמסטרדם 1:4. במשחק השלישי הפסדנו נגד "אייאקס" אמסטרדם 0:2, היה זה משחק לילה לאור חשמל ובגשם שוטף, ופשוט לא היינו רגילים לתנאים אלה. יש לציין גם כי קבוצה זו מחזיקה באליפות הארצית, ונחשבת לאחת הקבוצות החזקות בהולנד. למרות ההפסד, הציגה קבוצתנו את המשחק הטוב ביותר בכל משחקיה בהולנד. הפסדנו גם את משחקנו באנשכרה וגם את המשחק האחרון עם "טיניה".

לסיום, מותר לציין כי אין לזלזל גם בהצלחה הספורטיבית, וגם מבחינה זו היה המסע מועיל ומבורך.

שאיפתנו לקשור קשרים הדוקים עם אופסטרלנד הושגה במלואה, ויש לקוות כי בביקורם אצלנו, בחג העצמאות הקרוב, תועמק הידידות בינינו וגם הם יעזבו את ישראל מלאי רשמים וחוויות כמונו.

בדרך לחורודייק / ישעיהו בן-יליד (עמ' 8-10)
יום ו' 24.8.62. השעה 21.00, בעוד שעה קלה נגיע ליעד. עוברים ביעף ערים וכפרים בזה אחר זה. עוד 40 ק"מ, עוד 25 ק"מ, עוד 5 ק"מ, אנחנו מתקרבים לחורודייק. מתיחות משתררת באוטובוס, כל אחד חרד במקצת לקראת הפגישה לה חיכינו ואשר בעטיה עברנו ארצות וימים. כיצד ניפגש? איך נדבר? היבינו אותנו? שאלות משאלות שונות מציקות לכל אחד.

אורות מנצנצים, העיירה לפנינו. ניתן האות ומתחילה שירה מאורגנת. במקצת מהססים, אך עד מהרה מתגברים ופורצת וקולחת השירה. אנו בגבולות העיירה, נכנסים בדרך הראשית. לקול שירתנו נחפזים תושבי אי-פה, אי-שם, לחלונות. אנשים עומדים בפתחי הבתים, מנופפים לשלום. אנו מתבוננים תוך נסיעה בעיירה, ברחובותיה, בתיה וחצרותיה; כיצד יקבלונו, היכן ייפול בגורלנו להתאכסן, אצל מי... שוב גובר המתח וההתרגשות.

אנו פותחים את חלונות האוטובוס וקור עז מציף אותנו, אך אף אחד אינו נותן דעתו לכך. הכרח שישמעו אותנו יפה בכניסתנו. אנו מתקרבים למרכז העיירה ופורצים בשירה אדירה של "הבאנו שלום עליכם". הרחובות הומים מאדם. זקנים, נשים וטף עומדים ומחכים לבואנו למעלה משעתיים תמימות... הגענו.

יורדים מהאוטובוסים נרגשים ומהססים, אולם בית העם מואר בשלל אורות וקהל רב צובא לפתחו. ראש העיר ומלוויו יוצאים לקראתנו ומקבלים אותנו בלחיצות ידיים וחיבוקים. חיוכים מסביב, עיניים נוצצות משמחה וידיים נשאות לשלום, רגעי הפחד והמשבר חלפו, אנו בין אחים.

נכנסנו פנימה. הופעתנו החיצונית קצת פרועה, אך אל לנו לשכוח כי לאחר מסע של מאות קילומטרים, אין לדרוש שנופיע מצוחצחים ומגוהצים, ומארחנו הבינו זאת יפה. בתוך האולם קהל רב, רעש והמולה. אנו מוזמנים לשולחן ומכובדים בקפה חם ועוגות. עדיין אנו יושבים במלוכד, מתעודדים מעט ב"בטחון קיבוצי". נראינו כעדר נרדף שהובהל לפינה. אנו יושבים מצד אחד של האולם ואילו מצידו השני, תושבי המקום והמארחים שלנו. סוקרים זה את זה ומנסים לנחש מי יהיו המארחים. מתחילים להחליף מילים בודדות, מהססות, שברירי אנגלית, שברירי גרמנית, בידיים, בתנועות... והנה ראה: משוחחים כבר, ובשטף.

יש להודות לראש העיר, אשר הצליח יפה ובמהרה לקשור בין "המחנות" וליצור אווירת ידידות ושמחה באולם. עתה הגיע תור דברי הברכה והנאומים. צלמים, עיתונאים וכתבים מתרוצצים באולם, מבזיקים במצלמותיהם ודוחסים קטעי ברכות ונאומים לתוך פנקסיהם. ההמולה גואה והולכת.

והנה קרב ובא הרגע ממנו חרד כל אחד, ההיכרות האישית בין המארחים ואורחיהם. קוראים לבמה מצד אחד אותנו, ומנגד את מארחינו, ושם לוחצים ידיים, ממלמלים מילים מספר, וממהרים לחזור למקומות. עתה עוסקים בניחושים והתרשמות מהמארח, מצורתו, תווי פניו, דיבורו וכו', ומנסים לתהות על קנקנו. משוכנעני, שגם מהצד שכנגד בוחנים אותנו באותה צורה, וכל אחד מנסה ל"אבחן" את אורחו.

המסיבה מסתיימת, כל אחד יוצא עם מארחו, לוקחים את החפצים, והולכים... הולכים הביתה, ואכן היינו בבית.

לוח הזיכרון
שבת, 25.8.62. השעה 15.45, אנו נפגשים בבית העם לקראת הטקס שליד לוח הזיכרון בעיר. השעה 16.00, אנו מסתדרים בשלשות, לבושים בתלבושת אחידה, עומדים ורועדים בקור העז, כשלבושנו העליון – חולצה לבנה בלבד. ניתן האות ואנו צועדים לכיוון מרכז העיר. לפני קבוצתנו צועדים ראש העיר וסגניו, הכומר, מפקד המשטרה ונכבדים אחרים. אנו עוברים במרכז העיירה כשמשני צידי הכביש המונים עומדים וצופים. דממה, רק קול מצעדנו מהדהד; התרגשות עזה פוקדת אותנו, התרגשות ומתח שהלכו וגברו מרגע לרגע. הגענו למרכז העיר והסתדרנו בחצי גורן ליד לוח הזיכרון. מימין עומדת תזמורת העיר, ומסביב המונים המונים – ניצבים בדומיה ובעצב. ראשים מורכנים, עיניים דומעות, אף דיבור לא נשמע, לא תנועה ולא זיע.

עמדנו נדהמים לפני לוח הזיכרון, נדהמים ומופתעים מול גילוי נעלה זה של הנצחת זכר קהילה שלמה, שנכרתה בידי זרים, הלוח בצורתו הפשוטה, המראה יד אכזרית המנסה לעקור מגן-דוד, זועק אלינו זעקה מרה ונוראה.

אישה לבושה שחורים ניצבת ליד לוח הזיכרון, ובקול רועד ונרגש מקריאה בשפה הפריזאית את החקוק בו. אחריה יוצא הכומר, לבוש בגדי כהונה, וקורא אט אט את אותן במילים בעברית... "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". חברי משלחתנו מניחים זר פרחים עטוף סרט שחור ליד הלוח. דמעות חונקות וצורבות את גרוננו; עומדים היינו המומים ומזועזעים
התזמורת מנגנת את "התקוה".


מסיבת הפרידה
חלפו עברו שלושה שבועות, המסע שלנו הולך וקרב לסיומו. בערב האחרון שלנו בחורודייק נערכה לכבודנו מסיבה חגיגית, בהשתתפות מארחנו, חלק מתושבי העיר ומוזמנים רבים.

הפעם, שלא כביום בואנו, יושבים אנו לא בקבוצה נפרדת, כי אם כל אחד בחוג "בני משפחתו", או מוטב לכתוב זאת ללא מרכאות, כי אכן הפכנו והיינו לבני משפחה.

אוירה חמימה שוררת באולם, אך כחוט השני מתגנבות מחשבות נוגות על רגעי הפרידה, העומדים לפתחו של יום המחרת.
נערכת תוכנית אומנותית, נאמרו דברים חמים ונרגשים משני הצדדים, ברכות ונאומים, וכרגיל... כיבוד בשפע. גם אנו מצידנו השתדלנו לתת חלקנו לתוכנית האומנותית, אם ע"י ריקודי עם ישראליים, שירה בציבור, ותערוכת קריקטורות-זוטא מפרי עטי.

הערב בא אל סיומו, וכאן בא הרגע המביך והקשה של הפרידה (אך לא האחרונה). לחיצות ידיים, חיבוקים, נשיקות ודמעות. דמעות בעיני נשים וגברים גם יחד.

כיום, בכתיבת דברים אלה, קשה קצת להאמין בזאת, אך אז באותו רגע נדהמנו והפתענו לראות עד מה עמוק הקשר שנקשר בינינו לבין אחינו בחורודייק.