קטעים מתוך המאמר: "העיר : הגדרות ומאפיינים"
מחברות: אסתר רפ ואיריס שילוני-צביאלי
בכל מדינה נהוג להבחין בין יישוב כפרי ליישוב עירוני, ובין יישוב עירוני לבין עיר. המאפיין הבולט ביותר של העיר הוא גודלה: בהשוואה לכפר, העיר היא יישוב גדול – גם בשטח וגם במספר התושבים. ההחלטה מאיזה גודל ואילך מגדירים יישוב כיישוב עירוני, שונה ממדינה למדינה: יש מדינות שבהן יישוב של למעלה מ- 300 תושבים נחשב ליישוב עירוני; יש מדינות שבהן יישוב עירוני הוא יישוב שמספר תושביו מ- 2,000 איש ומעלה; ובמדינות אחרות רק יישוב שיש בו למעלה מ- 20,000 תושבים נחשב ליישוב עירוני.
במדינות מסוימות, ההבחנה בין יישוב עירוני ליישוב כפרי וההגדרה של כל אחד מהם, מתייחסות לא רק לגודלם של היישובים אלא גם למאפיינים אחרים המבדילים בין כפר לעיר: צפיפות האוכלוסייה, המרחק בין הבתים, ענפי התעסוקה של התושבים ועוד.
כאשר יישוב עירוני מגיע לגודל מסוים, רשויות המדינה מעניקות לו מעמד של עיר. ההחלטה מאיזה גודל היישוב העירוני נחשב לעיר, שונה גם היא ממדינה למדינה. בישראל, לדוגמה, בדרך כלל יישוב המונה למעלה מ- 20,000 תושבים מועמד להפוך לעיר. כיום יש בישראל 194 יישובים עירוניים, שרק 57 מהם הם ערים.
הגדרה ליישוב העירוני במבחר מדינות:
- בישראל: יישוב שיש בו למעלה מ- 2,000 תושבים.
- בשבדיה: יישוב שיש בו למעלה מ- 200 תושבים והמרחק הממוצע בין הבתים אינו עולה על 200 מטר.
- בשוויץ: יישוב שיש בו למעלה מ- 10,000 תושבים.
- בהודו: יישוב שיש בו למעלה מ- 5,000 תושבים, בצפיפות העולה על 390 איש לקמ"ר.
- בזמביה: יישוב שיש בו למעלה מ- 5,000 תושבים, ורובם אינם עוסקים בחקלאות.
מרכיבים בסיסיים של העיר
בנופה של כל עיר ועיר אפשר לזהות מרכיבים בסיסיים. במרכיבים אלה נעסוק בסעיף זה.
כל עיר משתרעת על פני שטח מסוים, המוגדר על ידי גבולות. יש שגבולה של העיר נראה לעין, ויש שהוא אינו נראה. בעבר, ערים רבות היו מוקפות בחומה שנועדה להגן על העיר ועל תושביה, והחומה סימנה את גבולות העיר. בימינו אין בונים עוד חומות סביב הערים, ועל כן גבולה של העיר אינו בולט לעין. אך אין זה אומר שלעיר אין גבולות: לכל עיר יש גבולות רשמיים, התוחמים את שטחה.
השטח השייך לעיר נקרא "תחום שטח השיפוט של העיר" או "התחום המוּניציפָּלי". בתחומי העיר, מרבית השטח הוא שטח בנוי והוא כולל מבנים שונים, גנים ציבוריים, דרכים למיניהן וכדומה. יש ערים שבהן השטח הבנוי מגיע עד לגבולות תחום השיפוט שלהן, ויש ערים שבהן מצויים "שטחים פתוחים" – שטחים שאינם בנויים. לא אחת גבולותיה של העיר נקבעים על ידי "חגורה ירוקה" – שטח חקלאי או יער וכדומה ברוחב כמה ק"מ, המקיף את העיר ואסור לבנות עליו.
המושג "צפיפות" מתאר את מספר האנשים הממוצע על כל יחידת שטח – קמ"ר או דונם. ומכיוון שבעיר מתגוררים אנשים רבים על שטח קטן יחסית – הצפיפות בה גדולה. כיצד ייתכן שאנשים רבים כל כך מתגוררים על שטח קטן כל כך? הדבר מתאפשר הודות לשני מאפיינים חשובים של צורת הבנייה העירונית:
- רבים מן הבתים בעיר הם בתי קומות, חלקם רבי קומות או אף גורדי שחקים, ובכל אחד מהם מצויות דירות רבות.
- המרחק בין הבתים קטן ולעתים הם אף צמודים זה לזה.