תכניתה של אחוזה א' ניו-יורק

תכניתה של אחוזה אלף היתה מבוססת על השיטה של איסוף כספים מהחברים בצורה דלקמן: מכירת מניות, כל מניה במחיר 5 דולארים, לכיסוי ההוצאות השוטפות, והכנסת תשלומים חדשיים על חשבונו של כל חבר, עד שיגיע לסכום של אלף דולאר. פירושו של דבר, שכל הקונה 5 מניות (תמורת 25 דולאר) ומכניס אלף דולאר, מובטחת לו נחלה בארץ-ישראל. חמש המניות והסכום של אלף דולאר היוו "יחידה" אחת, וזכותו של חבר היתה לרכוש לו כמה יחידות, אולם לא פחות מאחת. לפי התכנית היו צריכים לחכות זמן-מה עד שהחברים ישלימו את כל המגיע מהם על חשבון היחידות; לאחר מכן יקנו חלקת אדמה בארץ-ישראל, יחלקו אותה לפי מספר היחידות, יכשירו את הקרקע, יכינו את המשק לכל חבר, בעודו גר באמריקה, ולאחר שהמשק יתן פירות יבוא אף הוא ארצה.
צורת המשק מה תהיה? חקלאות כיצד ואיזו? כל זה לא היה ידוע לחברי אחוזה, לא למנהליה ולמייסדיה, אף לא לאלה שכבר הכירו את הארץ, כי גרו בה. מ. שיינקין ע"ה, ששהה אז באמריקה לרגל סיבוב תעמולה, הופיע בנאום מלא התלהבות ודמיון כאחד. ברב כוחו תיאר את יופיה של הארץ, את כרמי השקדים, ההדרים, ותיאור זה עורר בלבם של חברי אחוזה געגועים וזכרונות מימים מאז, מימי ילדות רחוקים מלווים שיר-ערש של אמא על "צמוקים ושקדים הם מיטב הסחורה" וגומר...

בימים ההם עובדה על ידי ההנהלה כמין חוקה למושבה שתקום. הכל היה מחושב על פרטיו: נקבעו אזורים לצרכים שונים :
איזור מגורים, איזור למסחר ולשוק , איזור תעשיה, איזור לחקלאות . תשומת לב מיוחדת הוקדשה לכך, שהמרכז לא "ילוכלך" בחרושת ובמסחר, הכל , כמובן, לפי הדוגמה האמריקאית. זכות ההצבעה לחברים נקבעה אף היא בדומה לנהוג באמריקה, דהיינו לפי מספר המניות.

לגלריית תמונות