שלג ברעננה - 1950

ה-5 פברואר 1950. אחרי כמה גלי קור מקדימים שטפה במהלך הלילה סופת גשם, רוח ושלג את הארץ. ירושלים שזכתה למנת שלג גדולה במיוחד שותקה למשך רוב שעות הבוקר. גם בשאר חלקי הארץ נרשמו נזקים רבים ולא מעט מתושבי המעברות ושכונות העוני הפכו לחסרי גג בין לילה.

לגלריית תמונות

עד כאן לא ממש נעים, אך לא מאורע חריג במיוחד באקלים המקומי. אולם בבוקר שלמחרת קמו תושבי המדינה הצעירה אל שחר של יום חדש ולבן במיוחד, כאשר סופת שלג שלא ידעה הארץ כמותה שטפה את הארץ כולה מנחל הדן בצפון ועד באר שבע הדרומית. נפילת פתיתי השלג (שלוותה בטמפרטורות נמוכות במיוחד) נמשכה שעות על גבי שעות והביאה את אנשי התחנה המטאורולוגית בתל אביב לשחרר הצהרה בדבר הופעתם של: "השלג הכבד ביותר והקור העז ביותר בתולדות הארץ".
 
מדיווחים אשר התקבלו מתחנות מטאורולוגיות ברחבי הארץ (אותן ספורות שלא נותקו מן העולם במהלך הסופה): במנרה נרשמת טמפרטורה של מינוס 10 צלזיוס, בהר כנען מינוס 9. עומק השלג בצפת הגיע ל-60 ס"מ, בירושלים ל-70 ס"מ, בחיפה ל-17 ס"מ, ושיא השיאים 12 ס"מ של שלג צחור בנקודת המדידה בתחנת הכוח רידינג, תל אביב. שכבת שלג הצטברה במקומות בלתי צפויים נוספים ביניהם: רמת גן, ראשון לציון, ורחובות. ד"ר רוזנאו, מנהל התחנה המטאורולוגית, מסר לכתבים הצמאים להסבר, כי על פי הנתונים שבידיו מאז 1860 (בה החל רישום מטאורולוגי מסודר בארץ) לא נרשם אירוע אקלימי דומה במימדיו. תגובה נרגשת לא פחות תועדה בראש העין, שם קיבלו העולים מתימן את השלג בקריאות נרגשות: "מן יורד מן השמים".
 
אולי היה זה ההרגל בחורפים מתונים ואולי הנטיה הישראלית הידועה שלא לתכנן מראש, כך או כך, החריגה האקלימית שלא נצפתה מראש, שיבשה לחלוטין את סדר החיים התקין בארץ: שכבת השלג המצטבר הביאה לניתוקם של אזורים שלמים ולתחילתו של מחסור במוצרי מזון. תחבורה חלקית התקיימה רק בדרום ובמישור החוף עד לנתניה. גם התנועה לעיר חיפה הופסקה מחשש לתאונות, ובתוך העיר מצאו כמה תושבים (עולים חדשים מארצות אירופה) שימוש למחליקי הסקי שהביאו עימם לארץ והחליקו את דרכם אל המכולת.
 
במקומות רבים נותק זרם החשמל והופסקה זרימת המים ולמעלה ממחצית קווי הטלפון בארץ נותקו. למרבה הצער גם אנשי מגן דוד אדום רשמו נתון חדש ביומנם - הגשת עזרה ראשונה לקפואים מקור: נערה צעירה, עולה חדשה, מיפו, שיצאה אל קרוביה בתל אביב ובדרך איבדה את הכרתה מרוב קור.
 
חששות על נזקים בלתי הפיכים עלו גם מכיוון ציבור החקלאים: עצי ההדרים עליה עמדה גאוות כלכלת הארץ המתפתחת קרסו באלפים, ובצר להם פנו הפרדסנים לפתרונות דחק בדמות עמודי תמיכה מתחת לענפי העצים והצבת תנורי חימום בין שורות העצים. אולם האסון הגדול ביותר שגרם השלג הפתאומי נרשם במחנה העולים בעין שמר, בו קרסה תקרת חדר האוכל מכובדם של כ-18 טון שלג והביאה למותם של ארבעה עולים. ועדת חקירה שמונתה במהרה קבעה כי: "מותם של הארבעה הוא משמים ואין להאשים איש בהתרשלות ובגרימת מוות". בניסיון למנוע אסון דומה פונו במהרה עולים ותושבים מן המעברות ומבניינים רעועים למקומות בטוחים יותר.
 
ברוכים הבאים לעיר הלבנה
"שלג בתל אביב! לאו מלתא זוטרתא היא. קשישים וצעירים יצאו כולם אל הרחוב כדי להתעלס על הגבישים ופתותי השלג... מייד כבר נוצרו גלמי שלג ועשרות חיילים עברו ברחובות כשהם זורקים איש ברעהו את כדורי השלג".
6 בפברואר "ידיעות אחרונות"
 
אם בירושלים ובצפון עוד הורגלו התושבים מעת לעת בנוכחותו של שלג, הרי שבעיר תל אביב היכו הפתיתים הלבנים כרעם לבן ביום בהיר. כל תושבי העיר וילדיהם במיוחד, יצאו לרחובות על מנת לחזות בפלא החד פעמי ולחגוג את הופעתו ביצירת בובות שלג וניהול קרבות חסרי רחמים בידוי שלג למרחקים קצרים. כמה מצלמי העיר זכו בעקבות האירוע להכנסה חד פעמית כאשר הקימו בובות שלג במרכז העיר והציעו לעוברים להנציח את הרגע תמורת תשלום סמלי. במקום אחר בעיר הציבו שני עולים מבולגריה ויזמים ברוחם דוכן מאולתר בו הם מוכרים סחורה שהפכה לפתע חיונית - פרוות. מנגד מגזרת נהגי חברת "דן" נשמעו טרוניות כי לא מעט מכדורי השלג המתעופפים ברחובות מנפצים את זגוגיות האוטובוסים. גם עצי תל אביב לא נותרו חסינים בפני המציאות החדשה ובדפי העיתונים דווח על קריסה רבתי ברחובות אלנבי ובן יהודה.
 
בגן החיות התל אביבי עוררה הסערה המושלגת מהומה גדולה כפי שדיווח, זאב אלתגר, כתב "ידיעות אחרונות" (10 בפברואר 1950): "לקוף היה קר, לנו היה קר. יכולים הפילוסופים לומר שהוכחה נוספת היא לתורתו של דרווין. עובדה היא שהקוף סבל יותר יותר משאר החיות בגן החיות התל אביבי, והוא היה מלא רוגז וחרון עד שגירש את "אשתו" מהבית (הכלוב, ליתר דיוק) וזו מצאה מחסה חם דווקא בחדרו של המאלף ג'וני. מכל החיות שלנו רק ארבע ראו שלג בחייהן ואילו היתר ראוהו לראשונה כ"צברים", הולכי רגל על שתיים, ובוודאי התרגשו. אך עד לזריקת כדורי שלג בפרצופים של עוברים ושבים לא הגיעו".
 
אחרית דבר
ב-7 בפברואר הקיץ הקץ על מתקפת השלג החורפית בארץ ישראל. השלג שהצטבר החל נמס ואט אט חזרו החיים למסלולם התקין. סיכום הנזקים הראה, כמו במקרים דומים בשנים לאחר מכן, כי את מירב עוגמת הנפש ואובדן החיים והממון ספגו תושביה העניים יותר של הארץ, ברובם תושבי המעברות ומחנות העולים.