בתחילת שנות השלושים, בסיוע כספי של אחיו, שחי בארגנטינה, רכש אברמסקי עם שניים מחבריו אדמה בת שני דונמים בקרן הרחובות הרצל-אחוזה. העלות: 15 לירות ארץ ישראליות. עליו הקימו את בית החרושת הראשון לקרח במושבה.
לאור העובדה שתעשיית החלב הייתה קשה, החלב היה מחמיץ עד שהגיע כל הדרך לתל אביב, החליט להקים בית חרושת לקרח. בהתחלה לא היה להם מושג אילו צעדים ראשונים צריך לנקוט אבל התחילו לבנות את המפעל ברחוב הרצל, כי שם היה באר מים קרים. הם נסעו ליפו ובעזרתו של מהנדס גרמני הקימו את המפעל "חרמון" (הביאו ציוד ומכונות מתוצרת גרמניה שהפיקו קרח).
עגלה פתוחה, רתומה לחמור, עמוסה בגושי קרח תחת התואר "בלוקים", יצאה מדי יום משערי בית החרושת, חצתה את המושבה לאורכה ולרוחבה, והקרח – רבע או חצי בלוק – נמכר כדי לשמר את הקור במקררי העץ שהיו כמעט בכל בית במושבה קטנה.
כשהחלו תושבי רעננה, לרכוש לעצמם פריז'דרים הפועלים בכוח חשמלי, מכר אברמסקי את המפעל והצטרף לקואופרטיב "אגד".