מתוך הספר "בחן ובחסד" - סיפורה של ורדה פרלמן
"... הרי לפניכם סיפורם של שני דקלים אצילים שניטעו במושבה; זיכרון שאינו קשור ישירות לתולדות משפחת פרלמן, אלא למחוז חייה הראשון בארץ, למקום בו גדלו שבעת ילדיהם של הני ויוסף.
מי שיעמוד היום בקצה קצהו של רחוב רש"י, בסופו של כביש האספלט, יצפה אל מעבר לדרך חולית החוצה שדה רחב, יראה שני דקלים תמירים ומרהיבים, שתי 'וושינגטוניות' נישאות אל על.
מי שיתקרב ויגיע אל חצר הדקלים, יראה לידם באר ישנה חרבה, הרוסה בחלקה, מימי ראשית המושבה. הבאר והדקלים הם בשטחה של משפחת גוטסמן, לא הרחק מן המקום בו שקק פעם בית פרלמן. הבאר נחפרה כמובן לספק מים לאזור, אך הדקלים מנין? שהרי סביב סביב היו בעבר רק הפרדסים והגידולים החקלאיים.
מספרים כי יום אחד הגיע למושבה המשורר הלאומי הנערץ חיים נחמן ביאליק. אין זוכרים עוד את סיבת בואו של המשורר, אפשר היה זה שילוב של ביקור רשמי עם ביקור פרטי אצל משפחת גוטסמן - כך או כך, חיים נחמן ביאליק הוזמן לראות את השטח הפורה, ראה את בית האריזה ואת הבאר ונפשו של המשורר לבטח התרגשה.
כשעמד שם אצל הבאר המפכה מים טובים, הכניס ידו לכיס מכנסיו ושלף ממחטה, בתוכה היו עטופים שני זרעים. סקר המשורר את סביבתו, בחר מקום לטמון בו את הזרע האחד ומקום שני מחושב ומדוד במרחק נכון, להטמין בו את הזרע השני, כיסה את הזרעים ברגבים חומים והלך לו משם לדרכו.
בא גשם ראשון והחייה את הזרעים והנביטם. עונות השנה התחלפו, השנים רדפו זו את זו, הזרעים הקטנים היו לדקלים שצמחו מעלה מעלה, עוד ועוד, תמירים וחזקים מאין כמותם הם עדיין שם גם היום, נושקים לכיפת השמיים.
ובלי שום קשר לדקלים.
כאשר ביאליק נפטר בשנת 1934, קבעו אנשי המושב השכן לרעננה את שם ישובם וקראוהו על שמו של המשורר האהוב, חיים נחמן – מושב גבעת ח"ן"
המשך יבוא..