העץ: ושינגטוניה חסונה - Washingtonia robusta ; ושינגטוניה חוטית - W. filifera
האתר: כביש הכניסה הישן לבית הספר "מקווה ישראל", בצד צפון, המוביל משער ירושלים לרחבת בית הכנסת (השער סגור למכוניות, אך פתוח להולכי רגל).
גיל העצים: 83 שנה - השדרה ניטעה בשנת 1921.
גובה הצמרת: ושינגטוניה חסונה: כ-25-30 מ'; ושינגטוניה חוטית: כ-12-14 מ'.
קוטר הגזע בגובה של 1 מ': ושינגטוניה חסונה: כ-30 ס"מ; ושינגטוניה חוטית: כ- 70 ס"מ.
שדרת דקלי הוושינגטוניה היא אחד מהסמלים הבולטים של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, שהקים קרל נטר בשנת 1870. ואכן, בדפי המידע, המופצים למטייל במקווה ישראל, מופיע תצלומן של ארבע ושינגטוניות חוטיות, שניטעו מאוחר יותר בחזית הדרומית של בית הכנסת, ומתוארת שדרת הדקלים: "מסמלי מקווה ישראל. השדרה המובילה משער ירושלים לרחבת בית הכנסת ניטעה בשנת תרפ"א (1921). קדמו לשדרה זו - שדרת עצי תות ששימשו לגידול תולעי משי, ושדרת עצי אזדרכת שניטעו עוד בתקופת קרל נטר".
שדרות מעין אלה הן שרידים לניסיונות אקלום של עצים אקזוטיים בראשית המאה, וכזו היא גם השדרה הוותיקה, וכנראה הראשונה, שניטעה בארץ בשנת 1912, לאורך הדרך מעתלית לתחנת הניסיונות של אהרון אהרונסון, על פי עדות אישית של אחותו, רבקה אהרונסון, שעבדה עמו בחוות הניסיונות.
מקור הזרעים הראשון הובא, ככל הנראה, על ידי אהרון אהרונסון, וממנו הופץ למקווה ישראל, ומשם למקומות אחרים בארץ.
שדרות ותיקות נוספות קיימות בגן המייסדים בחדרה, בשדרות יפו בירושלים, בשדרות יהודית בתל אביב, לצד הבתים הראשונים בקיבוץ דגניה, בחצר קיבוץ עין שמר, ליד הטכניון הישן בחיפה, באזור הטמפלרים, ליד קיבוץ שדה אליהו ועוד.
במאמר "מאה שנה למקווה ישראל", שכתב דוד זיידנברג ז"ל, מראשוני הגננים בארץ וממקימי הגן הבוטני, בציינו את תרומת מקווה ישראל לגננות בארץ, נכתב: "יחד עם זאת, דאגו כבר המייסדים והמנהלים הראשונים לנטיעת עצי נוי וגנים על יד המבנים הראשונים שהוקמו. כך הוכנסו לארץ האקליפטוסים הראשונים, נשתלו שדרות דקל קנרי, ושינגטוניה...". ואכן, מקווה ישראל היה בין החלוצים בשימוש בעצי נוי והפצתם המסודרת בארץ.
שתי עדויות מעניינות מצאתי בדבר שדרת עצי הוושינגטוניה במקווה. הראשונה, היא עדותו של יעקב יניב מרמת יוחנן, שנמצאה בארכיון של המועצה לשימור אתרים במרכז המבקרים במקווה ישראל. זוהי עדות אישית לגבי נטיעת הדקלים ב-1921: "בחודש מרץ 1921, אדר ב' תרפ"א, נתקבלתי כתלמיד במקווה ישראל, 2-3 שבועות לאחר הגיעי ארצה (20 בפברואר 1921). עבודתי בימים הראשונים הייתה נטיעת שדרת הדקלים, המובילה מהשער עד לגינה לפני בית הכנסת. לפני כן היו עצי תות אחרים, אשר ניטעו כנראה בעבר, כדי שהעלים ישמשו מזון לתולעי משי אשר גידלו בבית הספר בתקופה ההיא. אינני יודע למה החליט המנהל קראוזה לעקור את עצי התות, כי בבואי, כל העצים כבר נעקרו והחלו בחפירת הבורות לנטיעת הדקלים (ושינגטוניות) ממשתלת מקווה ישראל, אשר אחראי לה היה האגרונום ברוך צ'יזיק.
רבי שמחה, איש בגיל ארבעים ומעלה, ירא שמים ובעל זקן ארוך, היה בא בוקר בוקר ברגל מיפו ובידו סל מצרכי מזון לארוחת צהריים, וחזר לפנות ערב ברגל ליפו, בכביש הראשי דרך פרדסי יפו. רבי שמחה היה מבצע עבודות "שחורות" בבית הספר: חטיבת עצים, הסקת התנור לאפיית לחם, הטמנת חמין לשבת, עבודות בנייה קטנות ועוד מלאכות דומות.
בנטיעת שדרת הדקלים עסקו בעיקר תלמידים מהמחזור. אני מכיתה א' ועוד אחרים עזרנו על ידם בהעברת פחים, אשר בהם היו שתילי הדקלים, סימון הבורות והנטיעה. את הנטיעה סיימנו קרוב לפורים. בפורים קיבלנו חופש ואחרי הצהריים הלכנו לתל אביב הקטנה..."
זוהי אחת העדויות המעניינות, האותנטיות והמרגשות, הקושרת אותנו להיסטוריה, להווי ולמציאות האמיתית, המשתלבים בעצים ובהווייתנו בארץ.
25 שנה לאחר מכן מצאתי בעיתון "גן ונוף" כתבה הדנה בהימצאותם של שני מיני ושינגטוניה בשדרה במקווה ישראל, זה לצד זה, כאשר ביניהם משולב התמר הקנרי, וסימני שדה, המאפשרים לזהות בקלות את ההבדלים ביניהם:
* ושינגטוניה חוטית - גזע רחב יותר (60-80 ס"מ קוטר), האחיד כמעט לכל אורכו. נמוך יותר מהמין השני (בכ- 12-20 מ').
* ושינגטוניה חסונה - גזע צר יותר (25-30 ס"מ קוטר), המעובה מעט בבסיסו, גבוה בהרבה מהמין השני (20-40 מ').
העדות השנייה שמצאתי היא עדותה של רות בנימין ז"ל, שעסקה שנים רבות באקלום צמחים בחוות הנוי והייתה גם היא תלמידה במקווה ישראל: "השנה היא 1946, אני נכנסת, ממש ביראת קודש, בשדרת הדקלים הנשגבת, ביומי הראשון בבית הספר החקלאי - מקווה ישראל. עוד אני מתרשמת ומושפעת מהנוף המיוחד הזה הנפתח לפני, והנה באה עגלה רתומה לסוס, הנהוגה בידי כמה תלמידים עליזים השופעים חדוות חיים, והם לוקחים אותי "טרמפ". רגע זה זכור לי תמיד כאופייני למה שהייתה מקווה ישראל בימים ההם - הנוף הצמחי והנוף האנושי, שלא היו אז כדוגמתם באף מקום אחר".
כבר בכתבה זו, שפורסמה 25 שנה בלבד לאחר נטיעת הדקלים, מתוארת השדרה כ"שדרת דקלים נשגבת".
שדרת הדקלים במקווה עשויה להמחיש לנו היטב מושגים בתכנון צמחייה, שבהם אנו מרבים לעסוק, ובתיאורים אישיים אלה הם מקבלים מימד ממשי יותר. העצים בגדולתם, בהשוואה לסביבה ולאדם, ממחישים לנו את מושגי הזמן, את קנה המידה והפרופורציה.
ייתכן שקיימים סיפורים רבים של בוגרי מקווה ומוריה, העוסקים בשדרה, וייתכן שיש בנמצא גם צילומים משנותיה הראשונות, אולם כל ניסיונותיי להשיג חומר נוסף ומעניין עלו בתוהו, ולכן אשמח לקבל עוד מידע, סיפורים וצילומים על העצים.