שולה וטוביה פעלו בשנות ה-40, בתקופת המחתרות, ותפקידם היה להפיץ כרוזים נגד הבריטים ונגד ארגוני הלח"י והאצ"ל, שהיו ארגונים שפרשו מן ה"הגנה", ולהדביקם על כרוזי המחתרות כדי לכסותם. אפשר לומר, שזו היתה מלחמת כרוז בכרוז. הכרוז של ה"הגנה" נקרא "החומה", הכרוז של לח"י נקרא "רק כך" וזה של האצ"ל נקרא "מע"ש". מכיוון שהפעילות הזאת היתה אסורה בתקופת הבריטים, היו יוצאים בגניבה, וכשעברו מעל הגשר ששימש כמעבר מים בין רח' סולד לרח' שברץ, נאלצו, לעיתים, להתחבא תחתיו, כששמעו שהשיריונית הבריטית מתקרבת.
בשבתות ובערבים היו אימונים בשטח ביה"ס העממי. האימונים נועדו להגנה עצמית בלבד, והם כללו: שימוש ברובה סטן, באקדח וזריקת רימון ומקל קפא"פ (קרב פנים אל פנים).
ההכשרה וההכנה לפעילות ה"הגנה" כללה חינוך גופני, מחנאות, הקמת אוהלים, הליכה על חבל, אימוני נשק, אימוני לילה, אימוני שדה, ואיתות (מורס).
מידי פעם היו נפגשים חברי ה"הגנה" בלילה והיו עושים א"ש לילה ויוצאים מרעננה. היתה זו פעולה מפחידה מאוד.
היו גם קשרים – רצים, שהיו מעבירים הודעות בין חברי ה"הגנה", וביניהם גם שולה וטוביה.
יש לציין, שפעילי ה"הגנה" היו בגילאי 16-14.
שולה וטוביה היו שייכים ל"גדוד נוער עשרים", וזכור להם ההמנון של גדוד זה. שנים רבות חיפש טוביה את כותבי מילות השיר ולחנו. החידה נפתרה בשנת 1999. התברר כי את מילות השיר כתב יהודה זיו (זלצין), בנו של בן-ציון זלצין אז מנהל בית הספר העממי ברעננה ("מגד" כיום), והמנגינה חוברה ע"י עמליה גיברמן, שהיתה אז תושבת רעננה.
טוביה ושולה למדו יחד מכיתה א' בבית הספר העממי, פעלו יחד בגדנע ובהגנה ולימים נישאו זה לזו.