במקביל להתפתחות המושבה, נדרש הצורך לאמצעי תקשורת שיענו על צרכי התושבים.
בפרוטוקול המועצה מיום 29.9.1930 נכתב: "מתעוררת שאלת הטלפון, בכפר סבא סידרו מרכזת לטלפונים, נצטרך לשלם 18 לא"י לשנה או לכפר סבא רק 15. מחליטים לברר באותו נושא עם מגדיאל ".
ביום 26.8.1931 נכתב בפרוטוקול המועצה: "להעביר את הטלפון לחדר הפוסטה. לא מקבלים את הצעה בדבר טלפון נוסף בבית המזכיר, כי נאלץ להוסיף עוד 4 ארבע ל"י לשנה". בשנת 1933 חיברו טלפון לכפר מלל.
חיבור הטלפון הראשון היה לבית היו"ר אוסטרובסקי. בפורוטוקול המועצה מיום 9.2.1938 בסעיף תלפון (ת' במקור) נרשם: "הוחלט להפסיק את השירות בשיחות חוץ משום קימוצים. וגם לחבר קו פנימי מהמשרד לבית הא' אוסטרובסקי".
מכשיר הטלפון בביתו של ברוך אוסטרובסקי, אשר מספרו היה "1", ניצב על ארון שחור בחדר עבודתו ושימש אותו למטרת הפעילות הציבורית בה עסק מביתו.
כילדה רכה בשנים המכשיר השחור ריתק אותי. כל צלצול שלו ריגש אותי... ולא אחת מצאתי את עצמי מטפסת בחשאי על כיסא גבוה כדי לאחוז בו בשקיקה...
נהגתי להרים את האפרכסת ולהמתין לשמוע קול אנושי מהעבר השני... לא הבנתי אז שמדובר בקו של המועצה ולא בקו הפרטי של המשפחה... רק בהמשך קיבלנו קו פרטי שליווה אותנו במשך שנים ומספרו היה "111".
בשנות ה-50 הטלפון היה עדיין ללא חוגה, ומרכזיות הטלפון הראשונות היו ידניות. כשרצו לשוחח בטלפון הרימו את האפרכסת והמתינו שטלפוניסטית (מרכזנית) מ"מרכזיית הטלפון״, אשר תפקידה היה לקשר בין שני המשוחחים, תענה. יוזם השיחה היה מבקש מהמרכזנית לקשר אותו עם יעד השיחה המבוקש, והמרכזנית הייתה מחברת כבל בין קו הטלפון של המתקשר לבין קו הטלפון של היעד. המרכזייה שכנה בעורף החנות של יעקובוביץ, סמוך לבית החום בן שתי הקומות, באחוזה פינת חנקין, אשר גרו בו משפחות גלר ומנישביץ.
לא אחת הטלפוניסטית הייתה פותחת בשיחת רעות עימי, והשיחה הייתה קולחת... לא תמיד היה צורך למסור את המספר ברעננה, מספיק היה למסור רק את שם המשפחה, הרי כולם הכירו את כולם!
כשאמרת את שם המשפחה, המרכזנית ידעה באיזה מספר לנעוץ את הפלאג...
מספרו של מנהל חברת חשמל ברעננה, צבי גולדהנד, היה "87", שלנו כאמור"111" ושל סבי והמועצה המקומית המספר היה."1"
לעיתים תכופות הסתקרנתי וסרתי לאותה מרכזייה. אהבתי לצפות מוקסמת בפעילותן הנמרצת של המרכזניות, אשר היו רכונות מול לוח המורכב על הקיר, ולהתבונן בהן נועצות את החוטים במקום הנכון.
בהמשך, כשהטלפונים עברו לשימוש אוטומאטי באמצעות חוגה, ההורים היו מרכיבים מנעול על החוגה בכדי למנוע מאתנו, החבר׳ה הסוררים, ״לפרוק כל עול "...
באותה עת נושא התקשורת מאד העסיק אותנו, ועל מנת לממש את ה"פנטזיות" והדמיון העשיר, נהגנו בנחישות לאלתר, להרכיב ולבנות בסביבת ביתנו ״טלפונים ניידים״ מפחיות, חבלים וחוטים, אשר אותם העברנו מביתי, מעל בית ההסתדרות, לחבריי שגרו ברחוב אליעזר יפה...