ילדים רבים בגיל בית הספר כבר התרוצצו במושבה בחוסר מעש. העובדה שצריך להקים בית ספר היתה ברורה לכל, אך מאין יימצא מורה לילדים? והתעוררה גם שאלת מיקומו של ביה"ס. לבסוף הוחלט לשכור את אחד הצריפים כדי שישמש כבית ספר. תוך זמן קצר הובא גם מורה ראשון למושבה, משה מגד. הכוונה היתה כי בבוקר ירביץ תורה בתלמידים ואחה"צ ישמש כמזכיר הועד, שהרי משרת המורה למספר מועט של תלמידים לא הוגדרה כמשרה שלימה.
בבית הספר הראשון של המושבה, היתה תשלובת מוזרה בהשוואה לימינו אנו. ילדים בני גילים שונים ישבו בכיתה אחת. המורה מגד שאף בכל זאת ל"החמיר" בלימודיהם של הבוגרים יותר שבין התלמידים, ועל כן נהג לפצל לא אחת את הכיתות, כדי ש"בני הכיתות הגבוהות" ילמדו יותר חומר.
משנפתח בית הספר, החלה להטריד את התושבים בעיה חדשה: תעסוקת בני הנוער בשעות שלאחר הלימודים. תוך כדי חפוש פתרון לבעיה, הודיע הבנאי של המושבה, זאב ברגמן, כי הוא התקשר עם "מכבי" בתל אביב, והותר לו להקים סניף "מכבי" במושבה.
בעקבות יצירת הקשר נרתם ברגמן לעריכת "יום ספורט" כללי במושבה, אותו כינו הכל בשם "מכביאדה". היתה זו מעין "אולימפיאדה" זוטא. התושבים ובני הנוער אירגנו קבוצות ספורט, הכינו שטח מתאים לתחרויות והפיצו בכל הסביבה את דבר עריכת ה"מכביאדה".
ב"מכביאדה" הראשונה השתתפו מאות מתושבי המושבה והסביבה. הצופים חזו במירוצי סוסים בהם השתתפו אף בדואים, בתחרויות ספורט שונות ובמשחקים היתוליים.
הצלחת ה"מכביאדה" שהיתה לשם דבר, דירבנה את ברגמן להקים במושבה את סקצית הספורט הראשונה. היתה זו קבוצה מעורבת של נשים וגברים, שעסקו במקצועות ספורט שונים.
בעקבותיה הוקמה לאחר מכן תנועת הנוער הראשונה, כאשר בני הנוער החלו להצטרף לשורות "מכבי" ופעלו בשעותיהם הפנויות בפעילות ספורטיביות וחינוכיות.