חי"ם וחי"ש
חי"ש (חיל שדה) וחי"ם (חיל משמר)
מחילות ההגנה שהוחל בארגונם ב- 1939.
עיקר תפקידם - הגנה נייחת על היישובים. נכללו בו מרבית חברי ההגנה, משכבות הגיל הבוגרות, והחברות.
כלקח מאורעות 1936/39 הוחלט להקים כוח מקרב צעירי ההגנה שימשיך בדרך הפו"ש, ויאורגן בפלוגות ובגדודים של חיל השדה (חי"ש) לפעולה במרחב, גם מחוץ לאזור מגוריהם, ואילו הבוגרים והחברות יאוגדו בחיל המשמר (חי"ם) להגנת יישוביהם.
בחי"ש ישרתו בני 26-18 ובחי"ם בני 50-35 (תחילה לא פורט מעמדם של בני 34-27; בפועל הם השלימו גם את החי"ש וגם את החי"ם, לפי הצרכים המקומיים).כן תשרתנה בחי"ם בנות 35-18.
גברים ונשים בגילים אלה, ומבוגרים יותר, שלא ייכללו בחי"ם, נועדו להיכלל בחיל-העם, שיאורגן במרכזים העירוניים, ככוח מילואים לחי"ם.
חי"ש (חיל השדה)
חיל השדה נועד למכלול תפקידים - פעולות לוחמה זעירה (סיורים, מארבים ופשיטות), אבטחת עובדים בהיקף נרחב (בדומה לאבטחת הגודרים בצפון ב-1938), אבטחת הדרכים וההתיישבות (כמו בעת עליית יישובים), אבטחת העלייה (כמו בהנחתת מעפילים) ותפיסת עמדות שולטות מחוץ ליישובים בתקופות חירום, עד להתגייסות מלאה.
המגמה היתה להגיע לרמת אימון וכוננות גבוהים, להתגייסות ולהעברה מהירות של היחידות, על ציודן, למרחב פעולתן.
יחידות החי"ש הוקמו ככוח מרחבי, תחת פיקוד הגלילות והנפות, ואוגדו בפלוגות (בערים – בגדודים).
גורמים מספר מנעו את הפיכת החי"ש לכוח ארצי, לפי כוונת המטכ"ל. בתחילת שנות ה-40 נקלע הפיקוד העליון של ההגנה למשבר, שנבע מהפולמוס על דרכי המרי נגד הספר הלבן;
כשפרצה מלה"ע ה-2, משך הגיוס לצבא הבריטי רבים מהצעירים שבגיל החי"ש. ב-1941 הוגברה התנופה במ"א ובמטכ"ל, אולם עתה ניתנה קדימה לגיוס ל"פלוגות המחץ" (פלמ"ח), שהוקמו ככוח ארצי, ובינתיים הסתגלה המערכת לקיום יחידות החי"ש בדרג הגלילי-מחוזי. בגלילות ובמחוזות ניתנה עדיפות לאיוש היחידות הדרושות להגנה המקומית (החי"ם), והדבר ריתק אליהן גם כוח אדם צעיר מגיל 27 ומעלה, לתפקידי אבטחה נייחת.
מפקדי אזורים, חבלים וגושים של החי"ם לא נפרדו ברצון ממיטב הצעירים שתחת פיקודם.
יחידות החי"ש שהוקמו בתנאים אלו, סבלו מדי פעם מנשירה של צעירים ופעילים, אשר התגייסו לצבא הבריטי או לפלמ"ח.
בירושלים ובחיפה אורגנו פלוגות חי"ש מקרב הסטודנטים, באוניברסיטה ובטכניון, אך פלוגות אלו, שהיה בהן כוח אדם מעולה ומרוכז נתפזרו בתום הלימודים, ואף בחופשות הקיץ.
לקראת סוף מלה"ע ה-2 מנה החי"ש רק כ-4,600 איש לרבות סגל הפיקוד, שבחלקו היה מאנשי מי"ע.
החי"ש נבנה במידה רבה על האמצעים שניתנו לנוטרות, לרבות אימונים.
בשנות המאבק נגד הבריטים (1947-1945) התחזק החי"ש עקב המתח המדיני הגובר, וההתארגנות להתנגדות סבילה וללוחמה פעילה, שבה השתתפו לעתים יחידות חי"ש עם יחידות הפלמ"ח.
בירושלים נעשה מאמץ לגיוס בקרב הנוער העובד, החוגים הדתיים ובני העדות שלא הזדהו תמיד עם "היישוב המאורגן".
בנובמבר 1947 מנה החי"ש בעיר וביישובי הסביבה פחות מ-1,100 איש. בפרוץ מלחמת העצמאות נזקקה לכן ירושלים לתגבורת כוח אדם שהופנתה לעיר על-ידי המטכ"ל.
תל אביב הקדישה בשנות המאבק מאמצים לתגבור החי"ש. חיילים שהשתחררו מהצבא הבריטי אורגנו בפלוגות נחשונים, בפיקוד קצינים ומש"קים משלהם. כן הוקם "גדוד פרברים", בעזרת פעילי הנוער העובד והשכונות.
אנשי חי"ש השתתפו בפשיטה על מחנה "המשטרה הניידת" F.M.P, בשרונה (הקריה - כיום) בליל 22/21 בינואר 1946, ושניים מהם נהרגו בפעולה.
בחי"ש תל-אביב הוקמה באביב 1947 "פלוגה מיוחדת" פ"מ, שכונתה גם (M. P.) "מחלקה מגוייסת" קבועה הורכבה מבין חבריה, כדי למנוע פעולות של פורשים נגד בנקים ומוסדות יהודים אחרים, ולסכל פיגועים הנוגדים את מדיניות הנהגת היישוב.
בנובמבר 1947 הגיע מניין אנשי החי"ש בעיר לכ-1,200 איש, שאורגנו בשמונה פלוגות. מרביתם הועברו לחטיבת גבעתי המוקמת וחלקם למחוז ולחטיבת קרייתי שנבנתה תוך כדי ההתגייסות.
בחיפה הוחל בשיקום החי"ש ב-1944, וזה התבסס על פלוגת חיילים משוחררים, פלוגת תלמידי הטכניון ופלוגות מבוגרי הגדנ"ע.
בנובמבר 1947 מנה החי"ש בעיר כ-800 איש שאורגנו בשני גדודים. כן נמנו עמו 500 איש ביישובי נפת הקריות.
הדגש באימונים הושם על לחימה בשטח בנוי לקראת פעולה בעיר המעורבת. בראשית מלחמת העצמאות הוציאה חיפה גדוד לאצבע הגליל, לתגבור חטיבת גולני.
במרחבים הכפריים נשאר החי"ש מאורגן בפלוגות, שהושתתו בעיקר על כוח האדם והאמצעים של משטרת היישובים העבריים.
לפי הוראה מ-1945 הועברו הפל"מים (הפטרולים הלוחמים) מהחי"ם לפלוגות החי"ש.
בקיץ 1947, כאשר החלה התארגנות ההגנה למלחמה צפויה לפי פקודת המבנה הארצי היו כוחות החי"ש הגרעין לבניית החטיבות המרחביות.
מתחילת דצמבר 1947 הופעלו 15 גדודים (5 בצפון, 3 בתיכון, 5 בדרום, 2 בירושלים). מפברואר 1948 פעלו 22 גדודים שאוגדו ב-6 חטיבות חי"ש.
כוחות אלה, יחד עם שלוש חטיבות הפלמ"ח, נשאו במשימות הלחימה במלחמת העצמאות והיוו את כוחות השדה המסתערים בעת הקמת צה"ל מתוך ההגנה.
חי"ם (חיל משמר)
לפי התכניות נועד החי"ם למנות בתחילה כ-16,000 איש (ועוד כ-3, 500 בחיל העם).
ב-1939 כוונו המאמצים לקדם את הקמת החי"ש, ומ-1941 - עם החמרת המצב במזרח התיכון - הוקדש המאמץ להקמתו ולקיומו של הפלמ"ח. כן היתה ההגנה מעורבת בהתגייסות לצבא הבריטי ובקיום הנוטרות.
לחי"ם ניתנה עדיפות משנית. מתוך כך הסתמן הבדל ניכר בין התארגנות החי"ם במרחבים הכפריים לעומת העירוניים. בנפות הכפריות, ובייחוד בהתיישבות העובדת וביישובי הספר, נמנו כל המסוגלים לשאת נשק עם ההגנה. הכוחות הפעילים ביותר בחי"ם היו הפל"מים (פטרולים לוחמים).
מאות אנשי חי"ם איישו את שירותי הרפואה והקשר ביישובים, ואחרים - לרוב חברות - הוקצו לשירותים "אזרחיים", כגון טיפול באיכסון פליטים, בחולים והחזקת משק החי.
בסוף מלה"ע ה-2 מנו הנפות הכפריות כ-24,000 איש, כ-3,300 מהם בפל"מים ובמ"נים.
אנשי החי"ם הוצאו לסדרות אימון מרוכז של ארבעה ימים, ברובה וברימון. האימונים נערכו בעיקר בעונת הקיץ.
בסוף מלה"ע ה-2 נכללו במחוזות העירוניים כ-6,300 איש (בירושלים כ-1,700, בחיפה כ-1,800, ובתל-אביב - כ-2,800).
בשנות המאבק ולקראת מלחמת העצמאות חלה התפתחות בחי"ם - לאור הנסיבות המקומיות השונות.
בירושלים הוקם בשנות מלה"ע ה-2 "משמר עם" ליגאלי, של קשישים ומוגבלי-בריאות, שאורגן על בסיס שכונתי. בפרוץ מלחמת העצמאות היוו אלה שלד ארגוני לשכונות היהודיות, וקיימו את משטר המים בעת המצור והמחסור. בתל-אביב הגיע מספר החברים לכ-4,000, הושלם התכנון בקווים העירוניים, ושופר אימון הפל"מים וכלל החברים בסדרות של אימון מרוכז. חלק מהחברים הקשישים אוגדו ב"שירות הכללי", על בסיס אזורי ותפקודי (כגון שירות נהגים ברכבם הפרטי). מחוז חיפה כלל כ-3,000 אנשי חי"ם בנפה הכפרית (מפרץ זבולון והגליל המערבי) ורק כ-700 חברים בעיר ועוד כ-200 אנשי "משמר העם".
במלחמת העצמאות הורחב החי"ם וקלט מתגייסים רבים. כסגל הפיקוד בפלוגות ובגדודים של החי"ם שימשו מפקדי הגנה ותיקים וקצינים ומש"קים ממשוחררי הצבא הבריטי.
כאשר הפכו חטיבות חיל- השדה לעוצבות ניידות, שניתן להוציאן ממרחב גיוסן, אוגדו גדודי החי"ם בערים במחוזות. הם והיישובים הכפריים בספר היוו את מערך ה"הגנה המרחבית" (הגמ"ר), שבתוכו וממנו פעלו חטיבות החי"ש והפלמ"ח.