הרב אליהו קאץ
הרב אליהו-דב קאץ (לימים קצין) ורעייתו פייגה עלו ארצה מליטא בשנת 1924 יחד עם ילדיהם: בנימין, טובה, יצחק, לאה ואהרון. ר' אליהו-דב היה בליטא ראש ישיבה, וכאיש תורה וספר לא עסק מעולם בעבודת אדמה. למרות זאת חלם בכל לבו להתיישב בארץ ישראל ולעבד את אדמתה. לאחר תלאות וטלטולים רבים הגיעו בני הזוג קאץ לארץ.
לאחר לבטים, היכן להתיישב בחולות תל-אביב או בחולות רעננה, פסק ר' אליהו-דב לטובת רעננה. הוא רכש חמישים דונם אדמה תמורת 250 לירות והקים את ביתו ברעננה, שהיתה באותם ימים כמרבד שממה: צריפים אחדים נטועים בהררי חול לכל מלוא רוחב העין, אך להט היצירה וחזון העשיה דבקו בקומץ החלוצים שהתיישבו במקום.
ר' אליהו-דב החל לעסוק בחקלאות למרות חוסר הניסיון שלו בתחום. הוא שילב את עבודת הכפיים עם חיי אמונה ותורה, והביא ליישוב הקטן משב רוח של תורה ויהדות. אחת מפעולותיו הציבוריות הראשונות היתה הקמת ישיבה חקלאית שבה שולבו לימודים ועבודה חקלאית גם יחד. התלמידים למדו חצי יום, ובחצי היום הנותר עבדו בחקלאות לפרנסתם. הישיבה פעלה כשנתיים עד פטירתו של ר' אליהו- דב ממחלת המלריה בעודו איש צעיר לימים.
לאחר מות בעלה העבירה פייגה את חלקת האדמה הגדולה לילדיה והקימה חנות מכולת לפרנסתה. הבנות, טובה ולאה שנישאו בינתיים, נרתמו לסייע לשיקום המשפחה והחלו לעבד את הקרקע יחד עם בעליהן, נפתלי רכניץ ושלמה ליפסקי, גם הם מראשוני המתיישבים ברעננה.
בתחילה ניסו לגדל טבק, גפן ומיני גידולים שלא צלחו, עד אשר גילו שאדמתם טובה לגידול עצי הדר. בפרדס שנטעו השקיעו את מלוא מרצם ואונם. לצד הפרדס הקימו משק קטן שכלל שתי פרות, מעט תרנגולות ואווזים, עז לבנה שהובאה מרומניה ושתי פרדות שהיוו כלי תחבורה ועבודה מרכזי.
בתחילת שנות השלושים נישא אהרון למרים. הם הקימו צריף שחציו שימש למגורים וחציו האחר שימש כבית-אריזה. בפרוץ מלחמת העולם השניה, כשהחל המשבר בענף הפרדסנות, הפסיקו לעבד את הפרדס, העצים החלו להתייבש, ומשנסתיימה המלחמה לא ניתן היה לשקמו ונאלצו לעקרו.
במקום הפרדס החלו בני המשפחה לגדל ירקות, תפוחי אדמה, בוטנים, תות שדה ועוד. הפרנסה היתה בדוחק, אך חדוות היצירה, שמחת החיים ותחושת השותפות בבניית המדינה דבקו בחלוצים למרות כל הקשיים והתלאות.
כיום דור הבונים כבר איננו. פייגה ור' אליהו-דב ז"ל - בעלי החזון שנטעו במקום תמימות, יושר, דבקות במטרה, חיי תורה ועבודה - כבר אינם מזה שנים רבות.
טובה ונפתלי רכניץ ז"ל גם הם כבר אינם, מרים ואהרון קצין ז"ל שנטעו שורשים איתנים ברעננה, הלכו גם הם לעולמם בלב שבור על מות בנם, בנימין קצין ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים. לזכרו הוקם בית-כנסת, במקום שבו היתה בריכת מים בפרדס שנטע הסב ר' אליהו-דב.
גם שלמה ולאה ליפסקי אינם בין החיים.
רוב האדמות שרכש ר' אליהו-דב נמכרו זה מכבר, ועליהן מתנוססים בנייני מגורים שבחלקם מתגוררים צאצאיהם של דור המייסדים. רק פיסת אדמה קטנה שמעבר לבית-הכנסת ברחוב קצין עדיין משמשת לחקלאות, שריד אחרון לחלומם ולחזונם של החלוצים.