פרדסנות

ענף הפרדסים במושבה היה אחד הענפים הנפוצים בהם עסקו חקלאי רעננה.

הרעיון נולד, למעשה, בקרב חברי "אחוזה" בארה"ב. לאחר כשלון ענף הטבק, שבו היו ל"אחוזה" הוצאות רבות, חששה החברה להסתכן שוב. ואולם, באותם ימים ניטעו פרדסים רבים ברחבי הארץ. ייתכן שבעקבות המחלוקת שבין שני הועדים שפעלו במושבה - ועד המושבה מזה וועד הפועלים מזה החליטה הנהלת "אחוזה" בניו-יורק ליטול על עצמה את ה"סיכון", הכנסת ענף הפרדסים לרעננה, כדי ליצור במושבה מקורות תעסוקה ובכך להביא לחיסולם של חיכוכים פנימיים, שהיו תולדה של חוסר תעסוקה.
בדרום מערב המושבה, על חלקה של 160 דונם, עמדו לנטוע את הפרדס הראשון (עד היום נקרא המקום "חלקה 160" ונמצא בסוף הרחובות הרצל ויהודה הלוי). עבודות ההכנה לנטיעת הפרדס היו מרובות. בתחילה היה צורך להכשיר את האדמה, והיא היתה קשה ומכוסה כולה ב"חילפה" ויבלית. כדי להתגבר על ה"חילפה" והיבלית הוחל בעבודות ה"בחר". היו אלו חפירות בעומק כ- 60 ס"מ אשר נחפרו באמצעות מעדרים. הפועלים הפכו את האדמה על פיה, וניקו ממנה כל שמץ או זנב של עשב הפרא. עבודה לא חסרה. אף חברת "יכין" שיגרה את פועליה המנוסים בעבודות פרדס, כדי שיסייעו בעבודות ה"בחר" והנטיעות. בראשונה ניטש מאבק בינם לבין פועליה הותיקים של המושבה, אך עד מהרה נתפייסו הצדדים, שהרי העבודה מצויה היתה לכל.
לזכותם של האיכרים ייאמר, כי עקרון העבודה העברית נשמר ברעננה בקפדנות, בו בזמן שבישובי הסביבה הוצבו משמרות של פועלים נגד עבודה ערבית שחדרה למושבות השרון.
הפרדס הראשון ניטע. בעקבותיו באו פרדסים נוספים וענף ההדרים תפס יותר ויותר את מקומו ברעננה.