נשים בהגנה

עיקרון שיתוף הנשים ב"הגנה" נקבע כבר בחוקת תרפ"ה (1924) בה נאמר כי ה"הגנה" פתוחה להצטרפות "כל עברי ועבריה".
בסעיף ז' של 'אושיות ההגנה' נקבע שהארגון "פתוח לפני כל יהודי, או יהודיה, הנכון והמוכשר למלא את חובת ההגנה הלאומית". ועוד נקבע כי החברות בארגון היא "חובה וזכות כאחד של כל איש ואישה בישראל."

לגלריית תמונות

מסורת שיתוף נשים בכוח המגן נמשכה מארגון 'השומר' ומעקרונות השוויון של העליות החלוציות.
הצורך המתמיד בכוח אדם חייב את פיקוד ה"הגנה" לגייס לשורותיו גם נשים בכל התקופות ולהציב חברות ברוב המסגרות של הארגון.
תפקידיהן הוגדרו ונקבעו, בין השאר, כתוצאה מרצונן וממידת ההצלחה של מאבקיהן למימוש רצון זה.
רוב החברות ב"הגנה" מילאו תפקידי שירות שהיו מקובלים כתפקידי נשים בצבאות העולם. מיעוטן הגיעו לתפקידים מבצעיים דומים או זהים לתפקידי הגברים.
בהתיישבות העובדת, בה חלה חובת החברות ב"הגנה" על כל חברי היישוב, היו כל החברות מגוייסות ואילו בערים ובמושבות התגייסו הנשים, כמו הגברים, בהתנדבות אישית. החברות היו בעיקר חובשות, קשריות ונשקיות.
לאחר מאורעות תרפ"ט, משהייתה ה"הגנה" לארגון הכוח של היישוב מאורגן כולו, גדל מספר החברות ונקבעו מסגרות אימון מיוחדות לחברות. הנשים עברו אימון בנשק.
בקיץ 1936 התכנסו חברות קיבוצים בגבעת השלושה, מחו על מעמדן הנחות בכוחות הביטחון ודרשו את שיתופן המלא בתפקידי שמירה והגנה. בעקבות הכינוס שולבו נשים בתפקידי שמירה והיו שנשלחו לקורסים צבאיים. ב-1937 נערך בגבת קורס ראשון למפקדות (שכונה 'קורסה'). חברות "הגנה" שולבו ביחידות החי"ש.
מכאן ואילך התאמנו והחזיקו נשק ככל החברים.
במלחמת העולם השנייה, עם גיוסם של גברים רבים לצבא הבריטי ולכוחות המגן, התעוררו שאלות גיוס הנשים לצבא הבריטי, תפקידי הנשים בכוחות המגן היישוביים ותפקידן כממלאות מקום הגברים במשק.
דרישת הנשים לגיוסן לצבא גברה על התנגדות ניכרת של גורמים ביישוב בארץ ושל שלטונות הצבא הבריטי, והביאה 4,000 מתנדבות (מתוך 30,000 המתנדבים הארץ ישראלים) אל חיל העזר של הצבא (.A.T.S) וחיל העזר של חיל האוויר (W.A.A.F). המגויסות מלאו תפקידי פיקוד ומינהל והיו נהגות, אלחוטאיות, מחסנאיות, פקידות, אורזות מצנחים, נשקיות, אחיות וטבחיות. חברות הגנה רכשו נסיון צבאי, ארגוני ופיקודי שהיה לעזר רב עם הקמת חיל הנשים ב"הגנה" ובצה"ל.
בין חברי ה"הגנה" שהתנדבו לצנוח מעבר לקווי האויב באירופה היו גם שלוש חברות. שתיים מהן, חנה סנש וחביבה רייק - נפלו בשליחותן.
גם ביחידות ה"הגנה" בערים דרשו הנשים ואף השיגו הכרה בזכותן לאימוני נשק ולמלוי תפקידי שמירה ואבטחה.
בתל-אביב הוקם בשנת 1941 גדוד שמנה ארבע פלוגות, ושהכשיר, בין השאר, את מפקדותיו. החברות מילאו מגוון של תפקידים: פעולות שמירה ואבטחה, העברות נשק, קשר, איוש עמדות נ. מ. (נגד מטוסים), ליווי שיירות, נשקות, עזרה ראשונה, ותפקידי רווחה ואישפוז.
בחיפה הוקם 'גדוד בנות לוחמות' - גב"ל (1942), שהפיקוד שלו הוכשר בג'וערה וחברותיו מלאו תפקידים מבצעיים במלחמת העצמאות.
בראשית מלחמת העצמאות מילאו חברות "הגנה" בחי"ש ובפלמ"ח תפקידים חיוניים במערך הצבאי ובמערך העזר. בייחוד בלט תפקידן בליווי שיירות. ביחידות אחדות חייב עומס הפעילות המבצעית ומספר הנפגעים הגבוה יתר שיתוף של החברות. מצד אחר - ההסלמה בלחימה עוררה חששות ביחס לגורל החברות בקרבות, והגידול במערך הלוחם חייב יותר שירותי עזר ומנהלה. הפיקוד העליון הורה על הוצאת נשים מתפקידי לחימה והעברתן לתפקידי העזר. רק חברות מעטות נשארו בתפקידים בחזית (בהן למשל, שלוש טייסות, שאחת - זהרה לביטוב נפלה בטיסה מבצעית). במשקי ההתיישבות העובדת עמדו חברות לצד החברים ב"הגנה" על היישוב, אחדות גם בתפקידי פיקוד.
עד מלחמת העצמאות נפלו 35 חברות בשירותן ב"הגנה". במלחמה נפלו כמה עשרות.
לקראת הכרזת המדינה הוקם חיל העזר לנשים, שהיה אחר כך לח"ן, בפיקודה של מינה רוגוז'יק-בן צבי.
עיקרון שיתוף הנשים בכוח המגן נשמר בחובת הגיוס הכללי לצה"ל.

עוד בנושא

• "מחלקת החברות"
• "הייתי חולה מדומה" מאת מלכה ברורמן
• "התירוצים של הנערה" מאת דב ורחל ויין
• "צבא הנשים" מאת לאה בארי