התירוצים של הנערה - דב ורחל ויין

לגלריית תמונות

בשנים 1925-1925 גרתי בשכ' "נווה שלום", ברח' חסאן בק. בבניין הייתה תחנת משטרה והממונה עליה היה הסמל שלמה סופר (ולימים מפקד הבולשת בארץ) בזמנים ההם באו חלוצות. הן התגוררו בחדרים שכורים ביפו והתפרנסו מעבודה במכבסה במיפעלי "מספרו" (סיגריות) ועוד.
הופעות החלוצות גרמה לחיכוכים בין הישוב היהודי והישוב הערבי, מאחר שהאוכלוסיה בערבית הציקה לבנות. אלה באו באו להתלונן על כך בתחנת המשטרה, הסמל שלמה סופר השתדל למנוע את ההטרדות, אולם לא הצליח ללכוד את אלה שגרמו לכך. לפיכך ריכז את הנוער העברי שגר באיזור לסייע לו בלכידת המטרידים. ואומנם, בעזרת הנערים נתפסו ונענשו הבחורים הערבים אשר הטרידו את הבנות.
תוך כדי פעילות התיידדתי עם נער בשם מאיר וזה סיפר לי על ארגון "ההגנה". באחד הימים הוזמנתי על ידי נער שלא הכרתיו לבוא למקום מפגש - בגימנסיה הרצליה. כשהגעתי למקום בשעה 7 בערב נוכחתי לראות שהמקום שמור היטב ולא ניתן לי להיכנס. עודני עומד, הגיע הנער שהזמין אותי ואמר לי : "אם ישאלו אותך מה אתה רוצה, ענה את התשובה עלה".
וכך היה. עשיתי כדבריו. נתנו לי להיכנס, נכנסתי לחדר מספר 14.
כאשר נכנסתי לחדר שהיה מואר מאוד, ראיתי שלושה אנשים לא-מוכרים. הם שאלו אותי אם ידוע לי משהו על "ההגנה", ואם יש ברצוני להצטרף לאירגון. עניתי להם שאינני יודע בדיוק מהי, "ההגנה" אולם אני מוכן להצטרף. הם נתנו לי הסבר ולאחר מכן אמרו לי שאני חופשי ועליי לחכות להודעה מהם.
כעבור חודשיים בערך הגיע אלי קשר באמצעות נער ובו הוראה להתייצב בגימנסיה הרצליה בשעה 7 בערב. הסיסמה הייתה הפעם "חדש".
נכנסתי למקום המיפגש. שוב קיבלוני שלושה אנשים בלתי מוכרים.
הסכים לקבל אותי לשורותיו, אך עליי לעבור קודם לכן "טקס שבועה".
לאחר שנשבעתי נאמר לי: "אתה חופשי עד להודעה חדשה".
כעבור חודשים אחדים שוב הגיע אליי קשר והוזמנתי לבוא. והפעם – לבית הספר לבנות בנווה שלום הסיסמה "כנס". בהגיעי למקום בשעה הנקובה ראיתי בחצר קבוצת נערים בלתי מוכרים לי. בדיוק בשעה 7 הופיע אדם מבוגר והורה לכולם להיכנס לחדר. בחדר בדק את רשימת הנוכחים ותן הסבר על אירגון "ההגנה". לאחר הרצאה קצרה זו חילק את האנשים לקבוצות.
שמי נכלל בקבוצה ג'. מאחר שהייתי מוכר למרצה מפעילות ספורטיבית באגודת "מכבי", הוא הטיל עליי להיות ראש הקבוצה, כמו כן הסביר לי כיצד לרשום את הנוכחים מבלי לנקוב בשמם, ואת הימים והשעות בהם תתקיימנה בפעילות זו זמן רב.
ב-1928 התווספו לפעולות סיורים בעיר והכרת עמדות, כדי שנדע בעת הצורך לפעול ע"פ סימנים מוסכמים. אגב, בעת ההיא הייתה לי חברה, שהייתה לאחר מכן לרעייתי.
בכל פעם שהייתי מזמין אותה לקלנוע הייתה משיבה לי, כי היא מצטערת, אבל הערב יש לה שיעור בעזרה ראשונה. ניסיתי להזמינה להרצאה של פרופסור פייבל מלצר ושוב התשובה: "אני עסוקה". לא עירערתי על תשובותיה. באחד המיפגשים לצורך סיורים בעיר פגשתי את חברתי באחת העמדות. אז הבינותי את התירוצים שלה. בהזדמנות זו נודע לי שמלבד קורס עזרה ראשונה עברה רחל גם הדרכה ב"כלים קטנים".

"חביות" ו"מסמרים"
באחד הימים בשעת שיעור ערב מסר לי המ"כ שלי שעליי להיפגש עם החבר ג. והוא ימסור לי מה מה עליי לבצע. עשיתי כדבריו. החבר ג. הורה לי להעביר לחבר מאיר, שיחכה לי בכניסה הראשונה של שיכון "תפארת ישראל" חומר הכולל "חביות" (רימונים) ומסמרים (כדורים). החבר ג. אמר לי שנבחרתי לבצע משימה זו מאחר שמקום עבודתי הוא בסביבה, ולכן יש סיכוי שלא אעורר חשד. חיכיתי לשעת כושר, וזו אומנם הגיעה. באחד הימים הופעתי לעבודה ומנהל העבודה מסר לי שלמחרת עלי לעבוד אצל מזכיר עיריית יפו, עבדאללה מאטארה.
כשקיבלתי סידור-כבודה זה התקשרתי מיד עם החבר ג. וקבעתי איתו שבערב אקבל את החומר. למחרת בבוקר קיבלתי את החומר והטמנתי אותו בתחתית ילקוט-הגב ומעליו הנחתי את כלי העבודה שבלטו החוצה. הקדמתי לקום כדי שאגיע לשכונת "תפארה ישראל" ואספיק לחזור לעבודה בזמן.
בלכתי ביפו לכיוון בית החולים הצרפתי, ראיתי מרחוק שלושה ערבים שהכירוני ממקום מגורי. לא רציתי לפגוש אותם ובעוד אני חושב מה לעשות, הופיע שוטר מתחנת מנשייה . סיפרתי לו שאני הולך לעבוד אצל מזכיר העיר יפו ואני מבקש ממנו להיכנס איתי לשתות כוס "ברד". השוטר המשיך ללכת איתי וכך לא נעצרתי על ידי הערבים.
החבר מאיר, שאיתו הייתי אמור להיפגש בא לקראתי. בראותו אותי הולך עם שוטר מהל ל"תפארת ישראל, לספר ולהתייעץ מה לעשות.
בינתיים נפרדתי מהשוטר והגעתי ל"תפארת ישראל", ברגע בו החליטו חברי להתקשר למרכז. וכך נגמר האירוע הזה בכי טוב. הפעולות נמשכו עד שנת 1929.

מעבר לרעננה
ב-1932 עברתי לרעננה וביקשתי העברה מסניף "ההגנה" בתל אביב למקום מגוריי החדש.
ברעננה לא הכרתי איש מחברי "ההגנה" וחיכיתי להודעה. כעבור כשנה וחצי ניגש בי דוד ציפמן והודיע לי כי נתקבלה העברתי מתל אביב לרעננה. צורפתי לאירגון "ההגנה" ברעננה. בראשית דרכי במקום החדש עברתי קורס בשימוש ברובים מאחר שקורס כזה לא היה בתל אביב. לאחר גמר הקורס צורפתי לקורס אחראים.
בשנת 1934 הצטרפה אלי אשתי, כשעיקר פעילותה התרכז בעזרה ראשונה יום אחד הודיע לי מישהו באיזור, כי עליי להקים ועדה לקבלת חברים חדשים, נתקלתי בשאלות משונות, כגון: האם נקבל תשלום עבור הפעילות באירגון. האם נקבל תשלום עבור הפעילות באירגון? האם נקבל נעלים? ועוד ועוד.
כעבור זמן-מה התמניתי כאיש קשר בין הנשקים שתפקידם לתקן כלי נשק באזור.