ענף הטבק

הימים, ראשית שנות העשרים של המאה, כשבארץ החלו חקלאים רבים לעסוק בגידול טבק, שהוכיח עצמו כעסק "מכניס" וריווחי לבעליו.

בשלהי 1922 ובראשית 1923 הובא הטבק למושבה. הכנסת גידול זה היתה כרוכה בהוצאות רבות: היה צורך בבניית מחסנים מיוחדים, בהכשרת האדמה לשתילה ובהבאת פועלים. חלק ניכר מהוצאות המימון נשלח על ידי חברת "אחוזה א' ניו יורק" שני נגרים, יהודה הרשקוביץ וחיים בלאייוו, הובאו במיוחד והם אשר התקינו את המחסנים לקליטת הטבק. כן הוזמן המומחה צבי רבינוביץ (רביב). שהרביץ את תורת גידול הטבק במתיישבים ובפועלים.

באותה תקופה המתה המושבה מפועלים. קבוצות פועלים מכל הסביבה הגיעו לרענניה בעקבות השמועה על עבודות הטבק. אז גם הוקם ועד הפועלים הראשון, שכן היה הכרח שלקבוצת פועלים כה גדולה תהיה נציגות.

כ- 200 דונם קרקע הוכשרו לשתילת הטבק. ההכנות נמשכו למעלה משנה. לבסוף, בראשית 1924, החלו במלאכת השתילה. מקורות תעסוקה לא חסרו: שתילת טבק, עבודות נגרות למיניהן, השקייה ועוד.

לשמחת הכל עלה הטבק יפה, אך ממש על סף קטיף העלים הראשון, הופיעו לפתע להקות ארבה וכיסו את כל השטח המעובד. אכזבתם של אנשי רענניה היתה רבה. במהירות התארגנו לפעולה. באמצעים הפרימיטיביים של אז החלו לגרש את הארבה. בתחילה העלו מדורות בשטחי הבור שמסביב לחלקות השתולות. העלים היבשים שטרם נפגעו מפלישת הארבה, נקטפו והועברו למחסנים כדי לשזרם בחוטים וליבשם ייבוש נוסף. בעבודות קטיף עלי הטבק, סידורם, מיונם ושזירת החטים עסקו כמעט כל התושבים החל ב"ממברס", בפועלים המקומיים והזרים וכלה בנשים, ביניהן גם אמהות לפעוטות אשר הושיבום לצידן בשעת העבודה. חדוות היצירה הקיפה את הכל. היה זה המפעל הראשון במושבה, מקטן ועד גדול, עשו הכל להצלחתו. את עלי הטבק מכרו לסוחרים מיפו, שהגיעו למושבה בעגלותיהם. בשנה הראשונה, חרף מכת הארבה, נשא ענף הטבק רווחים יפים. עובדה זו דירבנה את המתיישבים לגדלו גם בשנה הבאה.

בתום השנה השניה לגידול הטבק, הגיעו למושבה פקידי ממשלת המנדט ובפיהם בשורה קשה: השלטונות החליטו להטיל מכס על טבק ומוצריו, החל ביבול שנה זו. הם הביאו עימם ועדת שמאים אשר קבעו את גובה המס. הוטל איפוא מס, אשר הבריטים כינוהו: "מכס תוצרת טבק".

היתה זו מכה קשה הן למתיישבים והן לפועלים. אבל גם בשנה זו היו רווחים. המכס הגבוה שדרשו השלטונות אומנם שולם להם, אך בצידו היה גם רווח מועט.

על אף המסים הגבוהים, ניגשו מתיישבי רענניה לשתילת טבק אף בעונה השלישית. בשנה זו, שנת 1926 העלו השלטונות את המכס עוד יותר. נראה שהם החליטו להתנכל לענף ולהביא לחיסולו. גם העלאת מחירי הטבק לסוחרים מיפו לא הועילה. לא היה בכך כדי לכסות את ההפסדים הצפויים מהטבק.

הוחלט איפוא שלא למכור את הטבק. נוהל משא ומתן עם השמאים, בדבר הורדת גובה המכס אך אלה לא הסכימו לכל ויתור. מי שאינו יכול לשלם את המכס, אמרו, לא ימכור את תוצרתו. וכך היה . באין ברירה, נאלצו לאחסן את הטבק.