המעברה

מעברת כפר נחמן
מעברה הייתה ישוב זמני (מחנה מעבר), במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. מעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, זאת כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

בתחילת 1952 עמדו על תלן 129 מעברות, מהן 98 קשורות לרשויות מקומיות, כולל מועצות אזוריות, ו-31 מחוץ לתחום השיפוט של השלטון המקומי, כמעברות עצמאיות.10 למעשה, כמעט כל רשות מוניציפאלית עירונית והתיישבותית, למעט יחידות כרמת-גן, קיבלו מעברות תחת חסותן.
בעת בחירת מיקומן של המעברות הובאו בחשבון גורמים כגון אפשרויות תעסוקה, מים, תעבורה, גורמי ביטחון, מוצא העולים ועקרונות כפיזור האוכלוסין ו'הפרחת השממה'. לא תמיד התאימו גורמים אלה לצורכי העולים, שהופנו למעברה לפי נתוניהם האישיים והחברתיים-תרבותיים, ובשל כך נוצרו עם הזמן בעיות לרוב.
הבתים במעברות היו דלים ביותר הן מכיוון שתוכננו להיות פתרון זמני, והן בשל חוסר באמצעים. סוגי המבנים שהיו במעברות היו מגוונים: אוהלים, בדונים (מבנה דמוי צריף עשוי בד), פחונים (מבנה עשוי פח), אסבסטונים (מבנה עשוי אסבסט) וצריפונים. על אף שהעלייה ההמונית בקום המדינה (במיוחד בשלוש וחצי השנים הראשונות) הייתה מורכבת מיוצאי אסיה וצפון אפריקה ומיוצאי אירופה ואמריקה בצורה כמעט שווה, כבר בשנת 1952 מעל 80% מתושבי המעברות היו מיוצאי אסיה וצפון אפריקה (סבירסקי, 1981 : 21). יחס זה נשמר לאורך השנים.
בין תושבי המעברות היו שהתבססו מבחינה כלכלית ועברו למגורי קבע טובים יותר, והיו שהמשיכו להתגורר בהן במשך שנים רבות.
אחדות מהמעברות התפתחו ליישובי קבע עצמאיים (ראו, למשל, יקנעם עילית), ויש שכל יושביהן פונו מהן והן נהרסו לשם בניית שכונה חדשה.
ברעננה הוקמה המעברה בגבולות המושבה על יד כפר נחמן (ולכן נקראה גם מעברת כפר נחמן).