הסליק

נושא שמירת הנשק ואיחסונו, שיקולים של מקום האיחסון ושיטות האיחסון היוו תמיד בעיה רצינית. למעשה, היו מחסנים ונשק אימונים, אשר צריכים היו להימצא בקרבת מקום האימון ומחסנים אחרים המיועדים לנשק תיפעולי אשר גם שיטת האיחסון היתה שונה לגמרי. בעוד שנשק לאימונים צריך היה להיות יבש וריק משומן קל, הרי הנשק התפעולי היה מגורז ומשומן בשכבת שמנים, אשר הבטיחו את שמירתו ותקינותו כשהוא מוסתר במיכלים בעומק הקרקע. עם ריבוי ותוספת הנשק השתנו גם שיטות האיחסון. בשנים הראשונות של רעננה היתה כמות הנשק מזערית. 5-4 רובים וכמה אקדחים. ולכן היו מכניסים את האקדחים בכדי חלב סגורים הרמטית ואת הרובים היו מחזיקים במיכלים, אשר הוכנו מצינורות ומרכיבים עליהם מיכסים מיוחדים וכך היו קוברים אותם. עם גידול והתפתחות הישוב גדלה גם כמות הנשק ובשנות ה-40 נמצאו כבר בידי האפסנאים כ-120 רובים, מספר מקלעים ורימוני-יד בכמות רצינית ואפילו מכונת-יריה מסוג "שוורצלוזה" או "בראונינג". עם הזמן הומצאו כל מיני פטנטים כאלה ואחרים, העיקר שתהיה גישה נוחה יותר למחסנים ושמירת נשק טובה ובטוחה יותר. ואלה היו מקומות המחסנים:

בקטע א': מחסן א' - ברפת של מגדוב ברח' יהודה הלוי; מחסן ב' - ע"י בית ספר "מגד".

קטע ב': מטה הקטע היה בבית שטיינפלד בסימטת בית-השואבה ובאותה חצר היה גם מחסן הנשק והשמירה.

קטע ג': הקטע היה בבית אדלר ברחוב מוצקין ומחסן הנשק היה בפרדס איזנברג (בצד מערב של רח' הגדוד העברי).

קטע ד': היה בבית שניידר ברח' נחשון - מחסן הנשק היה בפרדס י. ג. שוורץ.

קטע ה': מרכז הקטע היה בבית שוורץ ומחסן הנשק היה בפנים הפרדס בקרבת הבאר.

במקומות אלה גם התאמנו.

המחסן הראשי והעיקרי של ההגנה במקום היה במרכז. בחלקו בגן בית-הספר "מגד" ובחלקו על-יד מגדל המים. יתר המחסנים היו מפוזרים בפרדסים להלן: פרדס באי, פרדס פטרוביצקי, פרדס אנקר, פרדס איזנברג, פרדס קינסטלר, פרדס הורביץ, פרדס איזנברג מרגלית, פרדס שוורץ - ליברמן ופרדס דוד הירשהורן.

המפקדים האחראים על המחסנים - מחסנאי ראשי: המפקד יחזקאל בוקס והרפז אלכסנדר. יחד איתם פעלו: אברהם בנימינוביץ, ישראל בוניס, בנימין אקשטין, משה בקר, לינדה חיים ואחרים.

מקורות הנשק
חלק גדול של הנשק שנרכש נקנה מידי ערבים ובדואים שהיו ברצון מוכרים לנו אותו תמורת כמה לירות. מומחה לרכישת נשק מהערבים היה השומר משה שוורצמן. היו לו קשרים מיוחדים עם הערבים מהכפר חירבת-עזון, שחלק מהם עמדו בראש כנופיות. כמו פאריס עזוני ואחרים שהיו מביאים למכירה נשק. מקורות נוספים לרכישה היו מחנות הצבא הבריטי. היו חיילים בריטים שתמורת כסף היו גונבים נשק מהפלוגה שלהם ומוכרים ליהודים. המקור העיקרי לנשק חדש ומסודר היתה אספקת נשק על-ידי מרכז "ההגנה", שהיה ממציא נשק למועצות המקומיות או לוועדי המושבה שהיו מזמינים. כאשר ועד המושבה או המועצה המקומית היו מקציבים למטרה זו סכומי כסף בסעיף הוצאות מוסוות ובחלקן על-ידי מגביות ותשלומי חובה על התושבים.

מדי שנה בשנה היו מתווספים כמה כלי-נשק עד שהגענו לכמות שאפשר היה לחמש בה פלוגה שלמה של חברי "ההגנה". מקום נוסף לנשק היה בתחנות הנוטרים. (משטרת הישובים העבריים). כאשר נפתחה התחנה בשנת 1936, בתחילת המאורעות, הביאו האנגלים לתחנה 8 גרינרגנים כעין רובה-ציד, אולם יותר מאוחר נתקבלה כמות של רובים אנגלים, וממלחמת העולם השניה ציידו את התחנה ברובים איטלקיים אשר נלקחו מהאיטלקים המובסים ולבסוף החלפנו אותם ברובים קנדיים אשר מספרם ברעננה הגיע ל-40. בימים ההם היתה זו כמות נשק עצומה.