הנוטרים

ביוני 1936 הציעה הסוכנות לגייס כ-2,550 נוטרים (1,800 מהם - על חשבון היישובים). אולם הממשלה קבעה, שתיענה רק לפניית כל יישוב בפני עצמו. תחילה הושבעו 600  איש, שליש מהם - על חשבונה, והם הוגבלו לפעול בתחום היישוב בלבד.

רק לגפירים, נושאי רובי-ציד, הותר לצאת למרחב השדות. צרכי הביטחון אילצו את הממשלה להגביר את הגיוס ועד 1 בספטמבר כבר הגיע מספר הנוטרים ליותר מ-2,800.

הם קיבלו מדים אחידים, הותר להם לצאת לשדות ולמטעים, והממשלה שילמה מחצית שכרם.

מעבר לתפקידים הליגאליים של יחידות הנוטרים הן היוו חיפוי לאימון נרחב של חברי ההגנה ואיפשרו לפו"ש לפעול עצמאית, במתואם עם הנוטרים ובחיפוים, ולעתים - בשימוש בנשקם ובמדיהם.

מקיץ 1938 הורחב הגיוס לנוטרות גם לתפקידי ביטחון כלליים. המשטרה גייסה נוטרים לתפקידי שיטור, קשר וחקירות, לעזרת השוטרים הבריטיים, ובקיץ 1939 נמנו יותר מ-1,600 נוטרים "כלליים" במשטרה. גם המגוייסים היהודים לפלגות הלילה המיוחדות של וינגייט שירתו כנוטרים, כמוהם כ-240 נוטרים יהודים שסופחו לצבא (Jewish Attached Police. J. A. P) - לתפקידי עזר מנהלתיים ולפעילות מבצעית; כ-550 נמנו עם יחידות נוטרים "פרטיות" של חברת החשמל, חברת האשלג ועוד; 300 נוטרים, חברי הגנה, שירתו בעת הקמת גדר הצפון בקיץ 1938, ו-400 נוספים גויסו לחיל נוטרי הרכבת; כן גויסו נוטרים יהודים לאבטחת שדות תעופה ונמל חיפה. בקיץ 1939 נמנו כ-22,000 נוטרים, רגליים וממונעים, ביחידות ובמסגרות השירות השונות, וברשותם יותר מ- 7,850 רובים, מקלעים, מדוכות - רימונים ונשק אחר. הסוכנות, באמצעות ההגנה, עודדה את ההתנדבות, ארגנה וכיוונה את המתנדבים לפי צרכי הביטחון, ושקדה להרחיב ולהעמיק את האימון הליגאלי לאלפים, ולבסוף לרבבות , שאורגנו ביחידות שגדלו מכיתות למחלקות, לפלוגות ולגדודים בפריסה ארצית.
כשפרצה מלה"ע ה-2 ורבו צרכי האבטחה, מצא השלטון בנוטרות פתרון-קבע לאבטחת מרחבי ההתיישבות היהודית. ההגנה, למרות השלטון העוין ומשטר הספר הלבן, הוסיפה להיסמך על הנוטרות בפעולותיה, גם מבחינת המעמס הכספי. במטכ"ל נתמנה קצין-נוטרים, והוא תיאם את קציני-הנוטרים המחוזיים. בפרוץ המלחמה שירתו כ-4,275 נוטרים מגויסים באופן מלא, מהם 1,275במי"ע, כ-14,600 בשירות חלקי ועוד קרוב ל-2,200 "מיוחדים". עד אביב 1940 פוטרו כ-1,300 נוטרים, ובכללם כל הנספחים לצבא וה"פרטיים". לעומת זאת גויסו מאות לשמירת מחנות-המעצר לנתיני האויב. במי"ע הושבתו הטנדרים המשוריינים של המ"נים, מצבת הנשק קוצצה עד מחצית, ומצבת הנוטרים בשכר צומצמה לפחות מ-1,100, אך בהמשך המלחמה חודש הגיוס.

במאורעות 1936-1939 התירו השלטונות הבריטיים להקים יחידות נוטרות מיוחדות ("גפירים") להגנה עצמית מהתקפות ערבים. בהמשך המאורעות הוקמה יחידת נוטרים אשר מנתה כ- 30 נוטרים בשכר, בפיקוד הסרג'נט הגושי דוד ציפמן. היחידה כללה גם קבוצת סיירים מיוחדת על טנדר, אשר נקראה "הניידת עם הטנדר". מפקדת הגוש שישבה ברעננה הפעילה בעזרת הנוטרים יחידות רבות של ה"הגנה" לשמירה ובטחון. יחידות אלו היו נתונות לפיקוד עליון בריטי, אך פעלו בתוך הישובים עצמם.

יחידת הנוטרים הראשונה שהוקמה ברעננה ב- 1936, כללה חמישה נוטרים: פייבל אריביץ, שמחה ברנשטיין, דוד פרלשטיין, יעקב שחורי ויצחק שחורי בפיקודו של האחראי משה שורצמן. בנוסף להם הוכשרו נוטרים נוספים (נוטרים מושבעים), שלא בשכר קבוע, אלא רק למקרה של כוננות מיידית. העובדה שבמושבה נמצאה יחידת נוטרים עם נשק חוקי, סייעה ל"הגנה" לאמן את אנשיה, בהסוואה שהמדובר למעשה בנוטרים. המתאמנים במסגרת ה"הגנה" חבשו, איפוא, תוך כדי אימוניהם, כובעי "גפירים" - למקרה שלשטח האימונים יגיעו הבריטים. אימוניהם נעשו בנשק הבריטי שסופק ל"גפירים" ועמו אף יצאו למטווחים.

מפרוץ מלחמת העצמאות ותחילת הפינוי של הצבא והמינהל הבריטי חלה התפוררות במשטרה, ורוב הנוטרים היהודים שמחוץ למי"ע עברו למעשה לשרת בכוחות המגן היהודיים, כשלרוב נמנע מהם ליטול איתם את נשקם. בשעה זו נודעה חשיבות מיוחדת למי"ע. בצד הפלמ"ח, היוו כ-1,800 הנוטרים המגוייסים בארץ את כוח הכוננות המיידי שעמד לרשות ההנהגה בראשית המלחמה. מבחינת מבנה ההגנה נמנו אנשי מי"ע עם יחידות החי"ש.
ב-12 שנות קיומה תרמה הנוטרות רבות לאימון חברי ההגנה בנשק ושדאות, וכן סיייעה ליצירת שכבת מפקדים בשירות-קבע, ממנו באו רבים מהקצונה הבכירה במלחמת העצמאות. מטכ"ל ההגנה שהיה מודע לקשיים הכרוכים בתקופת המעבר, פרסם סדרת פקודות על תפקידי הנוטרים בארגון, על שינויים בהעסקתם, הוראות למניעת הפקעתו של הנשק, והסדיר את העברתם לחטיבות השדה.