היישוב המותקף ביותר בסביבתנו היה קיבוץ רמת הכובש, שהיה מוקף כפרים ערבים גדולים וגם מחבלים רבים מההרים באו לעזרת אחיהם כאן. המשק חי במתח רב. במשך כמה שנים גם חברי "ההגנה" ברעננה התגייסו לעזרת המשק.
בוקר אחד, בצאת אוטובוס מלא נושעים ופועלים, הוא הותקף מקרוב. מספר ערבים ששכבנו בתעלות משני עברי הכביש ירו עליו בלי הרף.
נוטר אחד, שנלווה לנוסעים, השיב ביריות וערבי אחד נהרג. השאר נמלטו.
המאורע עשה לו כנפיים ואנשים רבים כולל קציני משטרה נהרו למקום. התרכזנו בחדר האוכל של הקיבוץ. החברים, ובראשם בנקובל,
תיארו את סבלותיהם וקורבנותיהם במילים נרגשות במשך תקופת המאורעות. מדי לילה היינו פותחים באש רובים ומקלעים . לאחר מכן צוידנו גם במקלע כבד, שעשה רושם יותר חזק.
בשנות 1936-1939, בראותם כי הפורעים מהווים סכנה גם לשלטונם ואנרכיה וחוסר בטחון מערערים את סדרי החיים, באו האנגלים לידי הסדר עם נציגי היישוב היהודי והתחילו לצייד את היישובים בנשק ליגאלי. אז הוקמו פלוגות הנוטרים, או כפי שנקראו אז גפירים , שהושבעו על ידי המפקדה הבריטית.
לאחר מכן קמו פלוגות ח"יש והפ"וש ולבסוף "פלוגות הלילה".
הילדים חזרו
חלק מהכנופיות התפרסמו אז בארץ במעשי שוד ורצח, כמו אבו ג'ילדה, פארסאל עזונה, אבו דורה, והשיך אל קאסם, שאירגן כנופייה של קנאים מוסלמים. כן היו מיקרי חטיפת אנשים והעברתם להרים.
המיקרה המזעזע ביותר היה חטיפתו של הקצין היהודי ליזרוביץ.
משפחה בת 4 נפשות. כל מאמצי המשטרה לגלות את חוטפיו עלו בתוהו, והדבר נשאר בגדר תעלומה. לאחר חודשים אחדים הופיעו ילד וילדה, לבושים בגדים ערבים, ליד קיבוץ עין –השופט בריאים ושלמים. הם סיפרו , כי נלקחו מהוריהם והוחזקו בבית ערבי. סיפרו שטיפלו בהם יפה, סיפקו את כל מחסורם במזון ומשקה, אולם בגדיהם הוחלפו כדי לא לעורר חשד. לדבריהם , הובלו באחד הלילות על ידי ערבי עד לקיבוץ.
הערבי הורה להם להגיע ל"קובניה" (קיבוץ) בכוחות עצמם. מה שקרה להוריהם לא ידעו לספר.
לאחר שנים אחדות, עם שוך המאורעות , נודע לשומר ערבי ותיק שהיה מעורב בין הערביים , שהקצין לזרוביץ ורעייתו נרצחו לאחר ויכוח סוער בין ראשי הכנופיות על הילדים חסו.
גם אנו, תושבי רעננה, סבלנו מגניבות רבות באותם שנים. מרפתו של ליטמן הוצאו שש פרות הולנדיות. מהרפת שלי הצליחו להוציא זוג סוסים ופרה טובה. המיקרה החמור ביותר קרה ברפת של בודניק הצעיר, שישן בתוך הרפת, ושמר על פרותיו. הם רצחו את האיכר הצעיר וגנבו את הפרות. גם את ריינר, שכננו הקרוב, שביתו היה מבודד משהכונה, רצחו לאחד שנתקל בהם.
הסתאבות פלילית
אבל, יש לציין שגם רבים מתושבי הכפרים הערביים סבלו רבות מהכנופיות שהשתלטו על החיים. הרבה אלמנטים פליליים–גנבים, שודדים, רוצחים, הצטרפו לכנופיות. מה שנחשב בהתחלה למעשה לאומי פטריותי נהפך להסתאבות פלילית. מעשי-נקם משפחתיים, שהיו נפוצים אצל הערבים, הפכו למעשיי יום יום באמתלה של ריגול לטובת היהודים. לעיתים מזומנות הוטלו עליהם תשלומים לכנופיות. כן הוכרחו הכפריים לשכן על חשבונם את הפושעים ולכלכל אותם. גם קשרי המיסחר נפגעו קשה והמשק היהודי, שסבל מחוסר תוצרת חקלאית זולה, התבסס והתחיל לפרוח. הורחבו שטחי המטע, הירקות, ותבואת השדה, והמשק החקלאי התחיל לספק תוצרת מגוונת לשוק. זה היה מעיין פיצוי. גם הרבה קרקעות יהודיות ,שעובדו שהתיימרו לחסל את היהודים על ידי הרעבתם התאכזבו קשות. המשק היהודי התבסס והתרחב בשנים אלה של החרמה ויצא כמנצח.
מאורעות תרצ"ו, שנתנו דחיפה גדולה להתפתחות הלאומנות הערבית, גרמו גם לשינויים גדולים במדיניות הבריטית בארץ, שנכנעה לערבים. מאבק זה הביא גם להתגברות היישוב בארץ: הרחבת ההתיישבות החקלאית, התיישבות חומה ומגדל, מצודות אוסישקין וחידוש וחידוש ההתיישבות בנגב. התחשל כוח המגן בארץ, " ההגנה" הרחיבה פעולותיה, נרכש נשק רק, שוכללו שיטות הלחימה והביאו למיפנה מהותי, שהניח את היסוד להקמת צה"ל ולהקמת מדינת ישראל.