עם הכנת תוכניות ההגנה של המושבה, אירגון הקטעים והעמדות, הורגש הצורך בהקמת יחידה מרכזית, שתפקידה היה להגיש עזרה דחופה בכל מקום שיהיה הכרחי. לשם כך הוקמה היחידה "הנודדת", יחידה מגובשת שהיתה ממוקמת במרכז המושבה בקירבת המיפקדה, כאשר יחידה זאת תהיה מאומנת ומסוגלת תוך זמן קצר יחסית לעלות על כל כלי רכב שהוא, להגיע במהירות לאיזור המותקף, לקפוץ מן הרכב ולהתפרס בשטח לשם הגברת ההגנה והדיפת ההתקפה של הכנופיות.
תחילתה של הפלוגה "הנודדת" היה בהקמת יחידת נוטרים במיסגרת משטרת הישובים העבריים, אשר היתה מונעת על-ידי טנדר ומצויידת במיטב הנשק שהיה ברשותנו, כגון רובים אנגלים, מקלע לואיס-גן. כל אחד מהיחידה נשא עמו מספר רימוני-יד. הקבוצה היתה מאומנת להפליא לקפוץ מעל גבי הטנדר תוך כדי נסיעה ולזנק על הטנדר בנסיעה. בהמשך התפתחה היחידה והפכה להיות הפלוגה "הנודדת", אשר בערב מלחמת השחרור הוציאה ושלחה כוחות תיגבורת לחזית מגדיאל ביר-עדאס כעזרה לחברים אשר עמדו בגבורה מול יחידות צבא קאוקג'י והכנופיות הפלשתינאיות אשר התקיפו מספר חודשים טרם קום המדינה את הישובים היהודיים בחזית המיזרח - חזית כפר-סבא-מגדיאל. הפלוגה הזו היתה מורכבת ממבחר הבחורים של "ההגנה" ברעננה. מפקדה של יחידה זו היה דוד ציפמן, שהיה אחראי לה במסגרת הנוטרים ועמד בראשה עד למלחמת-השיחרור, כאשר היחידה פוזרה ושובצה במסגרת יחידות צה"ל. מפקדי יחידות הפלוגה "הנודדת" היו משה שורצמן, זלמן אברך, יצחק שחורי, אברהם שועלי, משה בקר ודוד פרלשטין.