כעבור זמן מסויים הוזמנתי על-ידי המפקד אברהם גליניק לפעילות מיוחדת. היה זה מעין אירגון תע"ש בזעיר-אנפין. אני חושב שהמיפעל הזה היה מן הראשונים בארץ. גליניק הביא לי קופסת ברזל, בעזרתה יכולנו לבצע החלפת פיקות בכדורים. הוא הסביר לי, כי קיימים בארץ רבבות כדורים, שבגלל קילקול הפיקה אי-אפשר להשתמש בהם ויש צורך להחליף את הפיקות כדי שאפשר יהיה להשתמש בכדורים. קיבלנו פיקות לחידוש כדורים בנשק גרמני ופיקות לחידוש כדורים בנשק אנגלי. הוא הביא לי מין מכשיר כזה, שעומד על שולחן-ברזל עם מנוף ועם כמה מחטים המאפשר להחליף את הפיקות פעם לכדור גרמני ופעם לכדור אנגלי. מכניסים את הכדור עם הכרכוב למעלה, לוחצים בידית שתופסת את הפיקה מהצד ומוציאה החוצה ואחר-כך מחליפים, ההחלפה עצמה איננה כל-כך פשוטה.
התקשרנו עם החבר כרמלי, אשר פתח לפנינו את מכון המים ברח' עקיבא, עומק הבאר היה 15-10 מטר ובתחתיתה עבדה משאבה ומנוע, אשר פלטו חום. היינו מורידים בעזרת חבל פחים עם תחמושת פגומה אל תחתית הבאר, ובעזרת החום מייבשים את חומר אבק-השרפה אשר בתוך התרמילים. לאחר ייבוש התחמושת החזרנו את הכדורים אל מכון הפיקות כדי להכניסן לכדורים בעזרת המכונה האמורה. החדרת הפיקות לתרמיל היתה צריכה להיעשות בזהירות ובדייקנות, שאם לא כן עלולה היתה להתהוות יריה כתוצאה מכך שהפיקה היתה נפגעת ומציתה את אבק-השריפה.