ראיון עם אפרים יוסף

אבא של אמא טאוס – היה חכם יונה כמו אצלנו הרב  כדורי מקובל היו באים לקבל את ברכתו.

גדלתי

בבית מסורתי

הלכתי לחדר במקום גן ילדים

בעיקר למדו תורה

בית ספר עממי

מדרסי של המדינה. 9 שנים למדתי בבית ספר מעורב – ערבים ויהודים\ היו הולכים מכות... בבית מדרש למדו תורה.

13 – 14

הלך למכור בבתי קפה מסביב/ סכיני גילוח וסבון.

בגיל 15 הלכתי לעבד בחנות אצל גויים למסחר בדים, עד  שעליתי לארץ 1915 (17 – 18).

אמא ואבא נסעו לכפרים בשנתיים האחרונות – כי לא היתה פרנסה ואני הייתי אצל אחותי הגדולה.
1948 – הגיעו אלינו מהשומר הצעיר והקיבוץ המאוחד (קראו לזה ציונות חשאית).

את רגינה אסרו היות ומצאו אצלה פתק וקשה להשתחרר.

1948 – 1951 תחילת האנטישמיות. התנכלויות ליהודים. חמולות כורדים ועירקים  בזזו ולא שלמו – באירביד הורגש יותר מבגדד.

עליה לארץ – הרשו לצאת ולהשאיר את כל ממונם. הצעירים עלו ראשונים הם הוברחו דרך סוריה ופרס. גם אני נרשמתי לעליה. גם להורי הרשו תמורת 3 דינר שהם 30 אלף שקל.

העליה התנהלה ב – 4  שלבים: אנחנו יצאנו בשלב האחרון מרץ 1951. חלק מהציוד שלנו נמכר וחלק העבירו דרך הערבים.

נסענו מאירביד לבגדד וחיכינו לתור בבית הכנסת עם אלפי משפחות (אולי 3 חודשים)  מי שכלכל אותנו היתה הקהילה. את שעון היד לקחו לי ולאבא היו מטבעות זהב שלא לקחו.

נלקחנו לשער עליה ליד חיפה. קרוב לחצי שנה המזודות הגיעו אחרינו. לקחו גם דברים שלא היו שייכים לי. נעלים הלכו לאיבוד – לא קבלנו בחזרה את כל מה שהבאנו.

1951 – באנו למעברה בכפר נחמן.

המעברה 500 מטר מהבריכה של כפר נחמן לכיוון צפון. בהתחלה 30 אוהלים. בכל אוהל משפחה אחת.

שכון פרץ – היה כפר תימני.

300 – 200 (עם נהג) שרותים רפואיים. אשתי כרעה ללדת.

1952 – אחרי שנתיים באוהלים – צריפונים + בית כנסת עירקי ופרסי.

1953 – 1954 עם הפחונים ליד כל שני בתים יש שרותים9 בפחון. מקלחות לא היו – התקלחנו בגיגית באוהל.

נפתחו 2, שלוש חנויות – קרח, דגים, ירקות וכלי בית.

השנה הראשונה במעברה, אבא לא עבד תיקן נעלים. אני עבדתי בחילפה – מפעל למזרונים ליד שכון אשר תמורת שכר של 70 גרוש ליום. השתתפתי בפעילות של הנוער העובד. בתחילה עבדתי אצל מנהל עבודה חיים כהן במחלקת מים ושם נתנו הקצבה של שבוע עבודה לכל אחד ולכן עברתי לעבוד בחילפה.

1951 – חקלאות.

התקיימו שיעורי עזר בעברית כל זה נוהל על ידי ההסתדרות.

700 משפחות התגוררו במעברה. המעברה התקיימה 10 שנים.

ב – 1952 התחתנתי עם בת הדוד מרים לבית אליהו. מגיל יום נועדנו זה לזו.

אמא של אשתי נפטרה ביוני 1952 . אני התחתנתי כשהייתי בן 18. את החתונה קידש רב המעברה חכם ששון. החתונה נערכה 7 ימים כמו בעירק.

אפרים ומרים נולדו להם 3 ילדים:

1953 – הרצל (יגאל)

1957 – שמשון +אתי

1962 – אורי ורחל

אשתי נפטרה ב – 1972

להורי בניתי פחון ודוד ערירי שלי הצטרף להורי. היתה לנו גינה: משק עזר בא גידלנו ירקות שונים.

הכתובת שלנו היתה ההסתדרות ונציגה דוד פירדובסקי. אחראית על משק העזר מינה.

1952 – עברתי לעבוד בחקלאות – קואופרטיב שקולניק – טרקטורים. אני חייב לשקולניק היתה להם חקלאות וטרקטורים. (ישראל לוטרינגר, חיים בריק, יצחק וחיים שקולניק, שפירא).

שלמה הבן של בריק היה אחראי לטרקטורים ברעננה, בשכונת ציפמן וליד הכפר הירוק, לש/ם דהרתי עם הסוס.

1958 – בית חרושת "תרשיש"

1961 – בנק הפועלים

1999 – קופאי ראשי. עבדתי בבנק הפועלים 39 שנים ו – 7 חודשים.

1957 – 1961 – "תרשיש" בית חרושת לשזירת חוטים ורשתות דיג באיזור התעשיה, היכן שמגה היום.

העיריה בנתה מקום עבודה לתושבי רעננה. אגף לשזירת רשתות דיג. עבדתי על מכונה השוזרת רשתות דיג, ולאחר חצי שנה נבחרתי ליו"ר ועד עובדים.

שנה ראשונה גרנו במעברה ורכבתי על אופניים לאחר מכן  עברנו לשכון מגדל- כבר הייתי נשוי עם ילדים. במקביל הייתי חבר מועצת פועלים – שפסוויג היה ראש המועצה ואריה שפטל, בזמנו של וולפוביץ , שמעון דורון בזמנו של אברהם יחיא – חיים יוסף בה הייתי חבר במשך 30 שנה מתוכן 25 שנה חבר מזכירות. יו"ר ארגון וחבר ועדת משען – חברות.

במחנה עולים ליד רחוב מגדל היה צריף במקום, בית כנסת, הייתי צריך לומר קדיש על אבא של אשתי. 1963 אז היה שקולניק ראש עיר  והוא נתן לי 700 מטר, הסוכנות נתנו לי 800 לירות פיצוי ושכרתי חדר אצל בודד שחי בשני חדרים.

9 הרוגי מלכות בעירק, אספתי כספים אצל עולי בבל ועירק להנציח את שמם בבית כנסת שאבי חזן ושמש צמח יצחק ז"ל.

1958 מתרשיש לבנק הפועלים התחיל הגב להציק לי ולא יכולתי לעבוד על מכונות. בקשתי משקולניק שימצא לי עבודה הוא ואריה שפטל עזרו לי להיכנס לבנק הפועלים. למדתי להדפיס ליד מאפית אנקר, והתפנה מקום לקופאי צבי צבילינג .לאט לאט למדתי ונשארתי כל הזמן קופאי ראשי.

נבחרתי ליו"ר ועדת ביקורת של הקואופ – צרכניה והייתי חבר הנהלה.

במעברה הייתי שייך לשומר הצעיר – מפ"ם. בפילוג עברתי למפא"י 1953 – דוד טבירקובסקי (שהיה מנהל משק עזר במעברה.

מזכיר מפלגה: סטזינסקי – אברהם יחיא.

הייתי מביא קולות רבים, כי טיפלתי באנשים האלה והם סמכו עלי .

ועדת חינוך- בימי שקולניק ווולפוביץ נתנו מילגות לילדים בני עירק, לוב, ילדי רחוב מגדל שלמדו במגד ולא בברטוב.

רב ספרדי ברעננה – קבוצת חברים, אהרון יצחק, לוי דוד, שלום אדרי, פעילי השכונות במפלגה, יצחק שקולניק כראש עיר, רב ספרדי, רב אשכנזי (אפרים סוקולובר), הרב פרץ רבה של רעננה.)

ראיינה : רחל אורן

2010