באפריל שנת 1948 התקיים טקס הנחת אבן הפינה ל"בית המגן" (בית הנוער של היום) ובספטמבר 1949 החלו ללמוד במבנה החדש כיתות ההמשך, גם "מחלקה חמישית", כלומר כיתה ט' וגם "מחלקה שישית", כלומר כיתה י' - והרי ראשיתו של בית ספר תיכון.
מנהלו הראשון היה מר פרידלנדר.
לאחריו התמנה לתפקיד מר בן ציון זיו - זלטין, שניהל גם את בית הספר העממי, גם את שתי כיתות ההמשך.
ב "בית המגן" למדו באותה תקופה תלמידים מרעננה, הרצלייה ורמות השבים.
תלמידת המחזור השני של התיכון דבורה אברמסון-מדניצקי, סיפרה כי ב "בית המגן" לא היה מספיק מקום והיו תלמידים שנאלצו ללמוד בחנות ריקה למול "בית המגן"- אין פלא שבמועצה התנהלו דיונים קדחתניים בעד ונגד סגירתו של בית הספר:
2.11.1955 :
"אוסטרובסקי מביע דעתו שיש לקיים את בית הספר והוא מציע להרכיב ועדה שתחפש דרך איך לקיימו, היות ולפי דעתו רעננה לא יכולה להישאר בלי בית ספר תיכון." (ציטוט מפרוטוקול המועצה המקומית).
הוויכוחים התלהטו. היו חברי מועצה שהתנגדו לפתיחתן מחדש של "כיתות המשך" בטענה שישנם תיכונים מצוינים בכפר סבא ובתל אביב וכדאי לחסוך בהוצאות ההקמה והניהול.
שבוע לאחר מכן ביום 11.11.1955 החליטה המועצה, בראשה עמד אז מר מיכאל פסויג , על סגירת התיכון.
תלמידים שכבר החלו ללמוד באותה שנה (1955) עמדו בפני כיתות סגורות. פסוויג ניהל דיון בעניין העברת תלמידי רעננה לתיכון בכפר סבא. חבר המועצה יוליאן אהרון, שהסכים עם מר אוסטרובסקי, חשב שהחלטת המועצה שגויה. הוא אמר אז: "לא לקבל את בית הספר לרשות המועצה, היה משגה חמור וזה עלול להתנקם בנו!"
אבל ההחלטה נפלה.
תלמידי רעננה נרשמו בלית ברירה ללימודים בתיכון כצנלסון בכפר סבא ובתיכון חדש בתל אביב.
היו אלה ארבע שנים ללא בית ספר תיכון במושבה !
מתוך "רעננה לחיות את החלום" / נורית חליף