הדרשה נכתבה ונקראה ע"י תחיה צייחנר, נכדתו של ברוך אוסטרובסקי, בערב לציון 50 שנים לפטירתו. הערב נערך בבית יד לבנים ברעננה ביולי 2010.
ערב טוב,
היום יש לנו סיבה להצדיע שוב בהוקרה גדולה
לסבי, ברוך אוסטרובסקי - אישיות מכובדת וּדגולה.
שבַּיום הזה אנחנו מציינים חמישים שנים לִפְטירתו
וסיפור הקמתה של רעננה שזור בקורות חייו וּדמותו.
ראשיתה של רעננה המושבה הייתה בארצות הברית
שם היה סבי מעורה בעשייה החינוכית והציבורית.
כציוני מושבע הוא ריכז סביבו חוג ידידים פעילים
על מנת להתיישב בְּארץ ישראל וּלהשתקע בה כעולים.
יחד עם קבוצת יהודים אמריקאית שכמוהו חלמו חלומות
הוא ייסד את חברת ניו יורק אחוזה א' כדי לקנות בארץ אדמות,
וּכדי להקים בישראל מושבה עברית שבה יהודים יְעבְּדו את אדמתם
וּבכך עשה צעד ראשון לקראת חלום ציוני שהוגשם.
בארצות הברית היה סבי מאנשי החינוך הידועים.
הוא ניהל רשת בתי ספר וּפִיקח על מוסדות חינוך יהודיים.
שם התבלט בהשכלתו הרחבה ונחשב מנהל וּמורה מוערך
היה פעיל בפועלי ציון ולימד עברית, היסטוריה ותנ"ך.
בִּדמותו השתקפה נאמנותו לעם וְלָארץ בלב שלם
והוא הוכיח בפועל שלא רק נאה דורש אלא נאה מקיים.
ב- 1930 הוא מימש את חלומו ועלה לַארץ המובטחת
הוא עזב חיי רווחה, כבוד, פרנסה וקריירה פורחת.
בחר להתגורר כאן ברעננה, עם אשתו וּשני ילדיו
וּמהרגע הראשון שדרך כאן – ראה במושבה את מפעל חייו.
כשהגיע לפני שמונים שנה – היה כאן רק רחוב לא סלול אחד
פה ושם היו פזורים בתים – אך שממה שׂררה מכל צד.
אפילו לא הייתה תשתית לחשמל ברעננה של אותם זמנים
ותושביה חיו כך מבלי להתלונן במשך כחמש שנים.
כִּמנהל הפרדסים רכב על סוסו ולדימיר – כאחרון החקלאים
והיה בין היוזמים והמארגנים של הסתדרות החקלאים הלאומיים.
דגל בעבודה עברית כמשקל נגד להתאחדות האיכרים
וּלמען כוח עברי מאורגן היה מהלוחמים הבלתי מתפשרים.
בזכותו רעננה הייתה בזמנו לאחד המקומות הבודדים
שהיו מעוז של עבודה עברית והועסקו בה רק פועלים יהודים.
כראש המועצה הראשון ראה את התושבים בעדיפות עליונה
והמשיך בתפקידו הציבורי המסור במשך עשרים וּשמונֶה שנה.
במהלך כהונתו דאג לטפח שכנות נפלאה וטובה
עם תושבי חירבת עזון ועם יתר הכפרים הערביים בסביבה.
הוא הקדיש ימים וְלילות לבניית המושבה רעננה וּלפיתוחה
פעמים רבות הקריב לא מעט על חשבון ילדיו והמשפחה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה – גילה מנהיגות נאמנה
למרות האיום מהצורר הנאצי - הוא לא העז לנטוש את הספינה.
סיסמתו הייתה איחוד כוחות- והוא יישם אותה באופן עילאי
איחוד באספקת המים וּבְבַנק-הלוואה וחיסכון חקלאי,
איחוד בהקמת לשכת עבודה וקופת חולים משותפת לכל התושבים -
הוא יישם הלכה למעשה את התפיסה הסוציאליסטית שכולם שווים.
ברוך אוסטרובסקי היה מנהיג עם גישה חברתית מוסרית,
דָגַל בלי פשרות בדמוקרטיה, שוויון, חינוך ועבודה עברית.
כעובדה מוכַחַת בשטח ולא כסיסמאות יפות על נייר
וּמתוך עיקרון לאורך כל השנים – סירב לקבל על עבודתו שכר.
הוא דאג לרַווחת הפרט, הסתפק במועט וּבחיים צנועים
סבר שאין לחיות במותרות כשיש תושבים דלי אמצעים.
הוא הקים את הקרן לסיוע לנזקקים בה השקיע את כספי משכורתו
וּבעיני רבים נחשב היום ואז - זן נדיר מאין כמותו.
בכך יישם סבי בְּפוֹעל את רעיון השוויון כדרך חייו
וקידם את התרומה והעזרה לזולת שהיו תמיד נר לרגליו.
רעננה בימיו הפכה למושבה פורחת, משגשגת וּמצליחה
נסללו בה כבישים והונחו היסודות לבתי חרושת וּמלאכה,
הוקמו מוסדות ציבור וחינוך, אמפיתיאטרון, בתי כנסת כמובן,
ובית חולים ששמו הוסב לבית לוינשטיין בהמשך הזמן.
הספרייה בביתו של אוסטרובסקי הייתה מגוונת וַענפה
ספרי היסטוריה, פילוסופיה, יהדות, אנצקלופדיות וספרות יפה.
כ- 5000 ספרים שנהנו מהם כל תושבי המושבה
שבאו כדי לעיין, להשאיל או לקבל עצה אישית טובה.
אפילו בְּשעות מאוחרות – ביתו היה פתוח בפני כל תושב
הוא היה נוהג להדריך וּלייעץ והאזין בקשב רב.
השכלת הדור הצעיר והחינוך היו בעיניו המשאב הכי יקר
בהקשר הזה יש משפט משמעותי שפעם נהג לומר:
"אני עומד על העובדה שתעודת בית הספר והמורים אינה רק ההוראה אלא העיקר הוא החינוך ".
הוא הגה ותכנן את הקמת התיכון הראשון שעליו חלם
אך לצערנו הרב הלך לעולמו פחות משנה לפני שהוקם.
תיכון אוסטרובסקי ברעננה נושא היום בגאווה גדולה את שמו
וּמנציח באופן יומיומי את זכרו, פועלו וחותמו.
סבי היקר,
אתה יכול להיות היום גאה וּמאושר על רעננה והישגיה
על מערכת החינוך המתקדמת והאיכותית שתמיד שאפת אליה.
התיכון הקרוי על שמך הוא תיכון מכובד, עם הישגים מרשימים
וּבכלל רעננה היום היא עיר איכותית עם תושבים מקסימים.
הייתה לי הזכות להיות נכדתו של אדם מכובד, מעורר הערכה והערצה
וְלחוות ממקור ראשון את חוויותיי איתך כסב וּכראש מועצה.
מהיום שנולדתי עד גיל 12 בערך – עוד המשכת וכיהנת בַּתפקיד
וּבמוחי חרותות תמונות ילדות יפות שיישארו בזיכרוני תמיד:
כילדה בת עשר אני זוכרת את העדלאידע שנערכה ברחוב הראשי
תהלוכה ססגונית עם מראות מרשימים שלא יימחקו מראשי.
אינספור דמויות מחופשות – במיוחד בן גוריון ומשה דיין
שרכבו על נאצר הרשע כמנצחים – בהקבלה למרדכי והמן.
בכל שנה נָכַחתי בְּטקס יום הזיכרון מול הגַלעֵד עם שְמות הנופלים.
אותו הורית לבנות בתום מלחמת השחרור כדי להנציח את גבורת החללים.
אפילו הצעת לקרוא לו "היכל הגבורה" – שֵם שבסוף נפסל
אך הוא מעיד עד כמה יקר עבורך היה כל חייל שנפל.
בכל יום עצמאות תלית איתי דגל בחזית הבית בגאווה
ונשָׂאת נאום מרגש באמפיתיאטרון בפני כל המושבה -
רגע לפני שעלו לבמה הזמרים והרקדנים המוכשרים
שריגשו והלהיבו בכל שנה את קהל הצופים המאושרים.
היית עבורי סבא חם ואוהב –אך אפילו במכתבֶיך אליי
הנופך האישי מתחלף בטובת הכלל באופן בולט למדי.
בהקדשה שלך מוזכרים המדינה, הלאום והעשייה הציבורית
האומה, המולדת, התרבות, ההשכלה וחשיבות השפה העברית.
לאחר מותך לפני חמישים שנה ספדו לך רבים באהבה.
כולם דיברו על עוצמת מנהיגותך, הדוגמה האישית וההקרבה,
על היותך איש ערכים ועקרונות רגיש, ישר וְעָנָו
מנהיג יְחיד סגולה וּמחנך בכל רמ"ח אבריו.
תודה על שנתת לכל תושבי רעננה וגם לי אישית, כנכדתך
כל כך הרבה סיבות להתגאות בך וּלהוקיר את פועלך.
לימדת אותי לשחות מול הזרם בלי חשש בעקביות וּנחישות
וּבה בַּעֵת להיות אדם ערכי וּמוסרי עם אהבה לזולת וּרגישות.
רעננה היא אתה, והלב שפועם בה הוא הלב שלך בלי ספק .
לב שימשיך לפעום כאן יום יום, שעה שעה ללא הפסק.
אני מודה מקרב ליבי לממשיכי הדרך ולמר חופרי הנכבד, ראש העיר
על היוזמה בהפקת הערב הזה שמטרתו להנציח וּלהוקיר.
תודה לכל עובדי העירייה ולרחל מנהלת הארכיון, בעיקר
על השקעת משאבים רבים בהנצחת המורשת והעבר.
שלכם ,
תחייה צייחנר