תולדות משפחת בן-יליד
יצחק בן-יליד סינרודין עלה לישראל בשנת 1921 , מהעיירה לינשייץ - לינצ'יצה שבמחוז לודז' בפולין. לארץ הוא הגיע דרך נמל יפו. תחנתו הראשונה הייתה בסג'רה, אליה הגיעו באותה תקופה חלוצים רבים. מסג'רה עבר לירושלים, שם התפרנס מעבודת גינון אצל הנציב העליון הבריטי, הרברט סמואל. בהמשך נדד לתל–אביב, עבד בתעשיית הבלוקים, ששירתה את הבנייה שהחלה בעיר.
בתל-אביב נשא לאישה את יהודית בחירת ליבו. לאחר שהות קצרה בתל-אביב, הגיע הזוג לרעננה, אז תקופת נטיעת הפרדסים. יצחק התמנה להיות אחראי על פרדסי אחד מחברת אחוזה א' ’ניו-יורק‘, ישעיהו יהודה פניץ, בן דודה של יהודית. על שמו של ישעיהו יהודה פניץ, נקרא בניין הספרייה ששימש גם כבניין בית המשפט, ששכן בחצר בית הספר הראשון במושבה ובמהלך שעות הבוקר שימש גם ככיתות לימוד.
יצחק הקים למשפחה צריף עץ על "גבעה 160", שהייתה רחוקה למדי ממרכז המושבה של אותם
ימים, אבל קרובה לפרדסים עליהם היה אחראי. "גבעה 160 " הייתה גבעה מבודדת, מרוחקת מהלך קילומטר או שניים מרחוב הרצל ברעננה. מעבר לגבעה, בשטח שבין רעננה להרצליה, שכנו ערבים, בראשם שיך אבו-קישק .
ביום עבדו בני הזוג ובלילה יצאו לשמירה. המשפחה התרחבה ונולדו ארבעה ילדים : עליזה, אהרון, סימה וישעיהו, אשר נקרא על שם ישעיהו פניץ - חבר אחוזה א' ניו יורק, שהיה קרוב משפחה.
משפחת בן יליד גידלה תרנגולות, פרה וחמור ששימש ככלי תחבורה ברעננה של אז. בעזרת חמורם הגיעו לחנות המכולת, לגן הילדים ולבית הספר, שהיה ב''בית העם''.
לימים, החליט יצחק להקים ברעננה מאפייה עם שני שותפים, אחד מהם היה בן - דוד רחוק שלו.
השלושה הקימו והפעילו את המאפייה ששכנה בסוף רחוב מוצקין. יצחק היה קונה את הקמח
והחומרים ומחלק את הלחם לבתים ברחבי רעננה הקטנה. מסתבר, כי ניהול המאפייה לא היה תקין, מישהו מהשותפים "משך" כספים במירמה והעסק פשט רגל. עיקר החובות נפלו על יצחק, האיש שרכש את הקמח, השמן ושאר החומרים והיה חתום על ההזמנות. יצחק קנה בית-אריזה ישן מאחד הפרדסים, ויחד עם הנגר קורדנט הקים ברחוב ברנר במושבה צריף מגורים, על מגרשו של חמו, אביה של יהודית, הלא הוא יעקב - ישראל גרוז'מינסקי. הצריף של משפחת בן יליד היה צריף דולף, ללא חשמל, בו שני חדרים, מטבח ומקלחת. לעת ערב, היו מדליקים מנורות נפט. שם גרה המשפחה שנים רבות וארוכות.
החיים היו חיי דוחק, אבל האווירה במשפחה הייתה חמה וטובה. מעידים עליה שהייתה משפחה
"דברנית", הכל היה נדון בה סביב שולחן האוכל, שם היה יצחק מרבה לספר לרעייתו ולמאזיניו
האחרים, את סיפוריו.
שייקה (ישעיהו) בן–יליד, מספר שאחת התמונות הזכורות לו, היא תמונתה של סבתא יהודית, העומדת ומנקה את זכוכיות עששיות הנפט, כשהיא נופחת לתוכן מפיה אוויר ומנקה בפנים עם מטלית בד.
"המשפחה חיה חיי דוחק, אך דבר אחד לא חסר אף פעם בבית - אוכל. סבתא ידעה, כי אוכל משמעו בריאות, על כן האכילה את כולם בתבשיליה הטעימים, המזינים."
לימים, בשנים מאוחרות יותר, כאשר גדלו הבנות והבנים והחלו להשתכר, הוחלט להתקין בצריף
מערכת תאורה חשמלית. הצריף יצא מחושך לאור.
שנים רבות עבד יצחק בן-יליד במאפיית אנקר ברעננה כמחלק לחם. דמותו הייתה מוכרת לכולם
במושבה עם הסוס והעגלה שעבר בין החנויות והבתים. לאחר שנחבל מפגיעה קשה בגבו, עבד
כמחלק חלב.
שייקה, בנה הצעיר של המשפחה, עיצב בשנת 1963 את סמל המושבה רעננה המשמש עד היום
כבסיס לסמל העיר .