גדליהו, בן חסיה ויוסף, נולד ביום ג' באייר תרצ"ב (9.5.1932) בביאליסטוק שבפולין. בשנת 1935, כשהיה בן שנתיים וחצי עלה עם משפחתו ארצה. המשפחה התיישבה ברעננה ושם למד גדליהו בבית-הספר היסודי "עממי" (לימים "מגד"). אחר-כך המשיך ולמד בבית-ספר תיכון בכפר-סבא ולבסוף השתלם כסוכן ביטוח.
גדליהו זכה לילדות מאושרת בחיק הטבע. באותם ימים הייתה רעננה מושבה קטנה, מוקפת שדות ופרדסים. כמו כל החלוצים באותם זמנים, עבד אביו בסלילת כבישים, בקטיף בפרדסים ובעבודות שדה שונות. גדליהו התאקלם במהירות במושבה והיה ילד חברותי, מלא שמחת חיים ומעורב בין חבריו. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ והצטיין בכל המקצועות. כבר בבית-הספר היסודי נתגלה כוחו בעבודה למען הציבור. הוא נטל על עצמו את ארגונם של מסיבות ואירועים חברתיים, דאג לסייע בלימודים לתלמידים שהתקשו בכך והיה פעיל בוועדות השונות של בית-הספר. מצעירותו היה איש חברה מובהק. חבריו זוכרים כיצד היה מתרוצץ וטורח לפני טיולים או טקסים, כדי להבטיח את הצלחתם. כולם ידעו, שאם גדליהו נטל על עצמו את הטיפול בפעולה מסוימת, אפשר לסמוך עליו, שיביא אותה לידי גמר מוצלח. מוריו סמכו עליו בכול ולא פעם נתנו בידיו תפקידים אחראיים, שהתאימו למבוגרים ממנו. גדליהו לא הסתפק בפעילות חברתית והתעניין מאוד בפעילות ספורטיבית. הוא הצטרף לאגודת "הפועל" ומיד תפס גם שם מקום מרכזי. חבריו לאגודה, צבי צווילינג ודרוקר, מספרים, שכבר בצעדיו הראשונים באגודה התבלט כמנהיג מחונן, בעל כושר הבחנה והבנה. הוא ניחן במחשבה בהירה, ביכולת ניתוח ובכישרון ניסוח נדיר. בזכות תכונות אלה נעשה עד מהרה ראש וראשון בחבורה, שדעתו נשמעת ומתקבלת ללא עוררין. למרות גילו הצעיר השפיע תמיד על חבריו, וגם מבוגרים ממנו היו מבטלים את דעתם בפני דעתו. עיסוקו התמידי בענייני הציבור גזל את מרבית זמנו הפנוי, אבל למרות זאת היה בן מסור ונאמן להוריו ואח מבין ומדריך לאחיותיו. קשרי אהבה עמוקים שררו בינו לבין בני משפחתו. בתום הלימודים החליט לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. ללא לבטים וללא פקפוקים התקבל לעבודה בחברת "החופר", ותקופה ארוכה טרח בעבודה פיסית קשה ואת כל שכרו נתן לעזרת משפחתו.
גדליהו גויס לצה"ל בסוף מאי 1950 והתנדב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות עבר קורסים שונים והוכשר כלוחם. גם בצבא התבלט בכישרונותיו וביכולתו כלוחם ועד מהרה נשלח לקורס מפקדי כיתות. הוא סיים את הקורס בהצלחה רבה וחזר ליחידתו. כיוון שמילא את תפקידו כמפקד בהצלחה החלו מפקדיו להטיל עליו משימות קשות ואחראיות. כשהיה רב-טוראי בלבד החל ממלא תפקידים של סמל מחלקה ואחרי כן מילא תפקידים של רב-סמל פלוגתי. הוא הועלה מדרגה לדרגה והגיע לדרגת סמל-ראשון לפני תום שירותו הסדיר. דרגה זו מוענקת רק לחיילים מצטיינים בשירות חובה.
בתום תקופת שירותו הסדיר השתחרר וחזר לגור ברעננה. כדרכו תמיד שב להיות מעורב בכל אשר התרחש במושבה ועד מהרה חזר לפעילות ציבורית מלאה. בגלל אהבתו למושבה ניאות ליטול על עצמו את הדאגה לעתידה. הוא העמיד את פיתוח המושבה ומוסדותיה בראש דאגותיו. פעולתו הראשונה הייתה הקמת ארגון של צעירי המושבה, שיהיו מוכנים להירתם לעבודה ציבורית. גדליהו החל נלחם בתופעה של עזיבת הצעירים את המושבה. לאחר שנבחר כנציג הצעירים במוסדות השונים, החל פועל במרץ גם לשיפור איכות החיים, וגם לסיפוק מקורות פרנסה הולמים. ביזמתו נבנה מגרש כדורגל במושבה ועזיבתם של זוגות צעירים רבים נמנעה, לאחר שהפעיל את השפעתו ואת קשריו כדי למצוא להם תעסוקה.
באותם ימים נשא לאישה את חברתו חנה לבית קירשנר מהרצליה ויחדיו הקימו את ביתם בהרצליה. את פרנסתו מצא כסוכן ביטוח, וכיוון שניחן בקסם אישי, זכה להצלחה רבה. גם בחברת הביטוח היה מראשי העובדים וביזמתו הונהגו שיפורים רבים בתנאי העבודה. כחבר בוועד העובדים נלחם להנהגת ביטוח-תאונות אישי לעובדים, וכאילו מתוך תחושת העתיד הקדיש את עיקר מאמציו להבטחת זכויותיהם של אלמנות ויתומים. במלחמת יום-הכיפורים שירת גדליהו עם יחידתו, בתפקיד רב-סמל פלוגתי. ביום י"ד בשבט תשל"ד (6.2.1974) נפגע בעת מילוי תפקידו ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ברעננה. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים - גיל, אורלי ורונית, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל-ראשון.