בן למשפחה חסידית בדומברובה, פולין, שינקה ממקורות החסידות אשר בחצרו של הרבי מגור, עלה לארץ בתחילת שנות העשרים, בהיותו כבן 24 יחד עם שלושת חבריו: ה"ה פנחס פרסול, יעקב הלברג ועוד חבר אחד שהתיישב בתל-אביב. המסלול: פולין-גרמניה, ומשם לנמל יפו.
הירידה לנמל
סדרי הפריקה של המטען ה"אנושי" בימים ההם: מהאוניה על כתפי הסבלים הערבים (הבחרג'י), ומן הכתף אל סירת המשוטים המיטלטלת, וממנה אל רצועת החול. כלומר - "הנמל" כביכול. ומשם אל המלון "דה-וונץ" המפורסם... – אלה היו מנת חלקם של כל העולים שהגיעו לארץ בימים ההם וגם רכניץ בתוכם.
בכל זאת, שונה במקצת הייתה דרכו של רכניץ בארץ, כי כמעט למחרת בואו שם את פעמיו למושבה החדשה שנקראה אז בשם רענניה. עליה שמעו מפי באי מלון נויפלד בתל-אביב, ששימש מקום מפגש לכל באי העיר בשנותיה הראשונות. עם בואו ל"רענניה" רכשה משפחתו שטח אדמה מיד אחד המתיישבים האמריקאים בשם ריינשטיין באזור שנחשב אז מרכז המושבה.
בשלהי 1925 הגיעה למושבה משפחת ר' אליהו (דב) בר קאץ ז"ל, מליטא, הלא הוא אביהם אהרון ,לאה וטובה .נקשרו קשרי ידידות, וכתוצאה מכך, גם נישואין בין נפתלי וטובה .
ככל משפחה צעירה אז בארץ, הכניסו משק-חלב, עופות, עיזים, ניסו להרוויח פרוטה נוספת בעבודות חוץ. אורח חיים צנוע ומצומצם. וכך- עד שמגיע לרעננה "תור הזהב", היינו, תור נטיעת תפוחי-הזהב במושבות השרון.
נפתלי רכניץ הועסק בפרדסים של חב' אחוזה א' ניו יורק בהנהלתו של ברוך אוסטרובסקי, ראש המועצה, ומשם – פקידות במועצה, במחלקת המים, בלבלרות ועד...ל"כס" המזכירות הגיע.
פעילותו הציבורית הרחבה של מר רכניץ כללה חברות בוועד המושבה ב"לשכה המשותפת", אחד משבעת מייסדיה הראשונים של "הלוואה וחיסכון", שופט שלום בבית המשפט המקומי, מזכיר ארגון החקלאים הלאומיים, חבר פעיל ב"מכבי" מיום היווסדה. וב"ועד למען החייל", שהודות להתמסרותו הרבה ולקשריו הטובים הצליחה הועדה המקומית לרכוש לה את מקומה ברעננה. מר רכניץ זכה לתהילות רבות באחת מישיבות המועצה עם סיום תפקידו, וכן קיבל מכתבי תודה והערכה מאת ראש המועצה מר י. שקולניק, מר י. גוברניק הממונה על המחוז, ומר א. חיון סגנו.
נפתלי רכניץ פרש לגמלאות בשנת 1964 מעבודתו כמזכיר המועצה המקומית, כשמאחוריו תקופה ארוכה ומלאה של 23 שנות-שירות.