עלה ארצה בינואר 1944 מצנעא שבתימן. נשוי ליהודית ואב לבן, שלמה.
הגיע באוניה מעדן למצרים ומשם ברכבת. 500 איש בעליה ליגאלית.
הגיע לעתלית, לאחר מכן במחנה עולים בקרית ים ושם גר כשלושה חודשים באהל, משם עבר לגבעת חן, היות והיה שם חדר פנוי לעולים בבניין משרדים של הסוכנות, בלי מטבח, רק חלון ודלת. מקלחת ושרותים לארבע משפחות הותקנו מתחת למדרגות, טענות לא היו. היו מרוצים, שם נשארנו עד 1946. עברנו לשכונת פרץ, שם נולד בני אריה ועוד שני ילדים. קיבלנו חדר אחד, נכנסנו הישר למטבחון אחריו חדר , שירותים בחוץ, שוב לארבע משפחות.
בחדר זה גדלו 4 ילדי. לאחר מכן בנו בית גדול, דונם אדמה, עליו עומדים היום שני בתים. הבית נבנה ב – 1951, בכוחות עצמנו בלי רשיונות, כי ככה בנו אז בשכונה.
האם יהודית עבדה אצל פפר בחקלאות, טיפלה בגזר ובקולורבי, בצהריים האכילה את ילדיה ושבה לעבודה. חיים ושדי מהיום שהגיע לגבעת חן, עבד בסילו התערובת במשך 40 שנה עד יציאתו לפנסיה במסגרת אגודה חקלאית עצמאית. היה מסיים את עבודתו בשעה שלוש וממהר לבית הכנסת הגדול, שם בביתן בחצר לימד ילדים קטנים טעמי המקרא, הכינם לעלייה לתורה, תימנים בלבד, 4 ימים בשבוע – בהתנדבות כמובן..
הוא ממשיך בזה עד עצם היום הזה והוא כבר בן 90 שנה.
בתקופת הקיץ בשעה ארבע וחצי בבוקר הוא בבית הכנסת "מורשת אבות" ברחוב שוורץ, לומד קצת עם שעת התפילה, מסיים בשעה שש ורבע וחוזר לביתו.
בשעה שלוש אחר הצהריים הוא שב לבית הכנסת, מלמד זאטוטים וחתנים. חיים ושדי מטפל בייעוץ, גישור למשפחות ולזוגות.
בשנת 1961 עבר לגור ברחוב מכבי.
משנת 1973 ועד עושה זאת. גם ילדי גן מהרצליה באים אלי. את אריה בני לימדתי הכל בבית, הכל בעל ה. גם חתני בר מיצווה באים אלי עד היום"
לקראת חגי ישראל מעניקה משפחת ושדי מכספה הפרטי מוצרי יסוד לכ – 150 נזקקים. יש לנו גמ"ח:"דרך חיים יהודית" – והכל בצנעה, רק בני המשפחה המורחבת שותפים במתן התרומות. שני אחי ואחד מבני מארגנים הכל לפני פסח וראש השנה.
לחיים ושדי 4 ילדים, 17 נכדים, 24 נינים.
את כל החגים מקיימת המשפחה הגדולה ביחד. בעבר בדירת ההורים, אבל עתה צר המקום והחגים מתנהלים בבתי הילדים.