בסוף הרחובות רמב"ם, ברנר, ארלוזרוב, אשכול וקזן היתה חורשת עצי אקליפטוס וביניהם ביצה. המקום היה כ"שמורת טבע" וצעירי המושבה וילדיה היו מבלים בין העצים בעונות היובש ובימי הגשמים היו משיטים בביצה "רפסודות" וגיגיות פיילות. כיום על חלק גדול מהשטח בנו בתים, הוקם גן שעשועים בין העצים, שחלקם עדיין נמצא במקום, וילדי הסביבה מבלים במקום את שעות הפנאי.
קסמי היער הקטן
איש אינו זוכר מי נטע את "היער הקטן" ומתי. הותיקים יודעים שכבר בשנת 1923 גבהו ברעננה עצים ענקיים, חורשות נהדרות השתרעו כמעט ברצף, עד קצהו הדרומי של מושב גבעת חן.
הראשונים שעלו על הקרקע באפריל 1922, סיפרו שהיו באזור חורשות עבותות ומצילות והיה גם "היער הקטן", כך כינוהו, חורש לא גדול אבל קסום ונפלא. היום - רק מעט שרידים נותרו ממנו: מספר עצים גדולים במרכז מושב גבעת-חן ליד בית העם ועוד כמה עצים מדרום-מזרח למושב, לצדי כביש גהה המהיר. בעבר היה כל אותו אזור מכוסה עצי אקליפטוס, זה "היער הגדול", לשם היו מטיילי רעננה נועזים, אז בשנות השלושים והארבעים, רק בחברת מבוגרים או בליווי מדריכים עזי נפש של תנועת "המחנות העולים". מקסמי "היער הקטן", לעומת זאת, נהנו כלם. היער השתרע בקצה הרחובות (של היום) רמב"ם, ברנר, ארלוזורוב, לוי אשכול וקזן. וביער תמיד מים רבים, ביצה גדולה היתה שם, כמו אגם.
בשנות השלושים החלו לנקז את הביצה מחשש מפני מלריה וקדחת, הניחו צינורות בטון בקוטר של כמטר אחד, הצינורות הונחו לכיוון צפון, דרך הואדי שליד מחוז קופת חולים, בין הרחובות שברץ ואחד העם, ניקוז-תעול הפועל עד היום, עם שיפורים ותיקונים. ערוצי הניקוז של רעננה הזרימו את המים לואדי פאליק, היום נחל פולג, וממנו אל הים.
בשנת 1923 או 1924 שתלו ברעננה טבק. את הטבק צריך היה להשקות במים רבים, הבאר לא הספיקה, הצינורות עדיין לא הונחו, הנה על כך הגו המתישבים רעיון: ישקו את הטבק בהצפה של מי הביצה. התקינו תעלות עץ על גבי קוזלות (מעמדים עשויים עץ ומוצלבים), בדליים ובפחים העלו את המים מן הביצה אל קצה התעלות שהוצבו בשיפוע, והזרימו המים אל שטחי הטבק שהשתרעו בעמק, בין הרחובות ביאליק, קזן וסולד. ככה הישקו את ערוגות הטבק עד שנת 1927.
והביצה ב"יער הקטן" - שמורת טבע של ממש.
מליוני צפרדעים שרצו בה, ברווזי-בר הגיעו אליה ממרחקים עם נדידת הציפרים בסתיו, שלדגים הופיעו, המוני בני כנף קיננו בין האקליפטוסים ובסבך הירוק וצעירי המושבה באו שמה... לדוג ולצוד. בתקופה רחוקה עוד יותר, כאשר מספר תושבי המושבה היה קטן וגבעת-חן עוד לא נושבה, הסתובבו באזור הביצה אפילו חזירי בר. לבני הנוער היתה הביצה אגם לכל דבר, עליה היו משיטים קרשים ורפסודות ופיילות גדולות של כביסה. תלמידי בית הספר (היום בי"ס מגד) והמורים, היו מטיילים אל "היער הקטן" בל"ג בעומר, בו הכינו קשתות וחיצים, שם בילו את החג באכילת ביצים מקושטות, בוגרי בית הספר העממי קיימו ביער מסיבות-סיום ואינספור קומזיצים וחגיגות ימי העצמאות עד אור הבוקר. רומנטיקה ואהבות פרחו שם בסבך ומעשי שובבות של נעורים וילדים בנו סוכות בין הענפים החזקים ושיחקו במחבואים - וכך עד שנות החמישים, עד שהחלו לרכוש אדמות בסביבה ובעלי האדמות, מחשש מפני קדחת ומלריה, דרשו ליבש את הביצה, הביצה יובשה בהדרגה, עוד ועוד בתים נבנו שם לאורך הרחובות אשר גבלו עם היער הקסום. כיום עומדים שם ממש על שטח הביצה, בתים יפהפיים.