מבטאון המועצה המקומית מס' 1 , מרץ 1964 עמ' 7
"רחוב ארוך וקולנוע ארוך"... היו זמנים ששני אלה שימשו באירוניה כסימלה של רעננה. כיום, הקולנוע הארוך כבר אינו קיים, ובמקומו מתנוסס מרכז מסחרי נאה. גם הכביש הארוך כבר אינו כל-כך "ארוך" (יחסית), מאחר ורעננה גדלה, התפשטה והתרחבה. נוספו שכונות, שיכונים ורחובות, והמתבונן כיום במפת רעננה רואה לפניו תמונה של יישוב עירוני מסועף, ולאו דווקא אותו רחוב אחד שלאורכו מתקבצת המושבה.
"ההתפשטות המרחבית" החלה, למעשה, עוד בשנים 1945-46 עת הוקם שיכון העולים הראשון ברחוב רבוצקי, וכמו-כן שכונת אריה ושכונת פרץ. ברם כל אלה היו איים בודדים במרחביה של רעננה. בשנת 1949 הוקמה ע"י חברת נוה עובד – בחלקה המערבי של רעננה – שכונת אשר, ומיד לאחר מכן נבנה שיכון נוה רמז, ובמקביל לכך – שיכון הבלוקונים ושכונת עמידר.
שיכון נוה רמז שימש כחלוץ בהתפתחות המושבה לצד הצפוני ואיכלוס כל האזור שגבל עם הכפר הערבי לשעבר חרבת-עזון. ההתפתחות שהחלה באזור זה נמשכה בקצב מהיר: בשנת 1954 נבנו 130 דירות בקרית אליהו (שכון עממי ושכון פועלים) וכן נבנה באותה תקופה שכון העולים, והעובר כיום בחלק זה של המושבה מוצא עצמו מוקף שכונות ורחובות נאים, גינות נוי ושדרות עצים מטופחות.
בשנים שלאחר מכן הוקם שיכון המזרחי (רח' עציון) בצידה המערבי של רעננה, וכן נבנו שכון למפוני מעברות (רח' מגדל) ו"מעון לעובד" ליד השיכון העממי.
כל אותם שיכונים שנבנו, שימשו אמנם כגורם מפתח ברעננה, אך המושבה נשארה באופייה ובצביונה מושבה חקלאית. השינוי הגדול המתהווה עתה והמשנה פניה של המושבה בא בעיקר בשל הבנייה החדשה – פרטית וציבורית כאחת. היינו עדים לעלייה ניכרת במחירי קרקעות, עליה שלא יוחדה לרעננה בלבד, ועם ניצול אפשרויות הבנייה בישובים העירוניים, החלה רכישת קרקעות במושבות סמוכות, והופעה זו לא פסחה גם מעל רעננה.
קבלני המקום וכן קבלנים מהחוץ החלו להקים במושבה בתי-קומות, בתי עסק, חנויות ומשרדים, ואם כי רבו הטוענים כי לא יימצאו ברעננה קונים לדירות אלו, הרי ש"הנבואות" נתבדו והדירות המוצעות אינן נשארו ריקות.