כפר בתיה

כפר בתיה

כפר הנוער אמי"ת כפר-בתיה ממוקם במערב העיר רעננה, בסמוך לפארק רעננה. הכפר נוסד אחרי מלחמת העולם השנייה ככפר לילדים ניצולי שואה.
הוא קרוי על שם בתיה גוטספלד ז"ל (1890-1966), נשיאת הסתדרות נשי המזרחי בארצות הברית, אשר הובילה להקמת כפר הנוער בשנת 1945. לימים נוסף לשם הכפר גם השם אמי"ת על שם הארגון החינוכי המפעיל את רשת מוסדות החינוך הדתיים.

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, הגיעה הסתדרות נשי המזרחי בארצות הברית יחד עם ארגון נשי המזרחי בישראל ('אמן') למסקנה כי בעקבות פרסום הספר הלבן על ידי צ'רצ'יל יש צורך במקומות קליטה נוספים לקליטת פליטי השואה. הוועדה הבריטית המליצה על כניסה לארץ של 100,000 פליטים כאשר שיעור הילדים נאמד בשליש. הסתדרות נשי המזרחי האמריקאי נרתמה למאמץ והחלה לאסוף כספים לבניית הכפר החדש ברעננה עבור 300 ילדים.

נשות המזרחי ביססו את המוסד החדש שברעננה על 'משק ילדים מוצא' שהוקם עבור ילדי טהרן בין השנים 1943 ו-1947 וקלט בהצלחה ילדים פליטים ניצולי שואה. בתחילת 1947, סוף החופש הגדול של שנת תש"ז, הגיעו לכפר בתיה 54 חניכים. בחודשים הראשונים היו התלמידים שותפים לעבודות הבנייה, במסגרתם עזרו לבנאים, לטייחים ולסיידים. ליד בתי הקבע יש קירות מצופים כורכר. קירות אלה נבנו בשיתוף עם ילדים. קבוצת הילדים הראשונה, ניצולי שואה מהונגריה, הגיעה דרך קפריסין באוגוסט 1947, עוד לפני החלטת האומות המאוחדות. הייתה זו מחווה של שלטונות המנדט למגורשים באוניות המעפילים לאי קפריסין. מיד עם פרסום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, התכונן הכפר לקליטת העולים. תחילה הגיעו ילדים פליטי השואה מהונגריה, אשר נשלחו לקפריסין על ידי הבריטיים מנמל חיפה. לאחר מכן הגיעו קבוצות עולים מרומניה, כמו גם ילדי תימן, צפון אפריקה, אירן, הודו ולבסוף גם אתיופיה.

המייסד והמנהל הראשון של כפר בתיה היה חיים צבי אנוך ז"ל הוא היה מבכירי החינוך הדתי באותם הימים, לימד בסמינר למורים ליפשיץ ובסמינר למדריכי עליית הנוער בבית וגן. גב' בתיה גוטספלד הזמינה אותו ליישם את רעיונותיו ואת דרך החינוך שלו בכפר החדש. הוא דגל במתן עצמאות לחניכים: בכפר הייתה אסיפה כללית של החניכים, ונבחרו ועדה כללית וועדות לתחומי פעילויות שונים: כספים, תרבות, דתות ועוד; מונו גם נשיא, מזכיר וגזבר, אשר קבל כל חודש תקציב למימון פעולות קטנות באישור הוועד. תקציב הבידור הוגדל או הוקטן בהתאם לנזקים שהחניכים גרמו לנכסי הכפר. על פי המימרה - 'פחות חלונות שבורים = יותר סרטים לצפייה', התוצאה הייתה שמירה למופת של הרכוש הציבורי דבר שלא היו רגילים לו בתקופה זו.

הייתה הקפדה על מראהו הטבעי של הכפר: מרבדי דשא, עצים ופרחים נשתלו לכל רוחבו; הייתה הקפדה על נקיון הכפר, כך למשל מי שלא שם לב לפיסת נייר בדרך, הפסיד את הצפייה בסרט השבועי במוצאי שבת. חיים צבי אנוך פרש מתפקידו בשנת 1954 והצטרף לצוות המרצים לחינוך של אוניברסיטת תל אביב.

מדיניות הכפר הייתה ליצור עבור התלמידים סביבה אירופאית תרבותית, בדומה למה שהיה נהוג בכפר הנוער בן שמן. הילדים האזינו למוזיקה קלאסית, עשו התעמלות בוקר ולמדו גם את מכמניה של התרבות האירופאית, כמו היצירה 'וילהלם טל' מאת פרידריך שילר. הדגש היה להטמיע ביוצאי הגלויות איכויות אירופאיות: אסתטיקה, נוי, הערכה ליופי. הוא אפילו הנהיגו בכפר ריקודי עם מעורבים מדי מוצאי שבת.

ב'כפר בתיה' התחנכו מאות ילדים בעת ובעונה אחת, חלק מהמשנה הפדגוגית של נטילת אחריות וניהול עצמי הוביל לכך שהכפר נוהל על ידי צוות מדריכים מצומצם שפיקח על סדר יום.

'כפר בתיה' מלכתחילה היה מוסד של עליית הנוער שנועד לתת הכשרה מקצועית לחניכים. הנערים קיבלו הכשרה במקצועות שונים: חקלאות, נגרות, מסגרות, סנדלרות ואריגה. השכלה תיכונית בדרך כלל לא ניתנה במוסדות של עליית הנוער עם קום המדינה, אולם 'כפר בתיה' היה חריג בכך שבשנת 1951 הוקם בו לראשונה בית ספר תיכון שבוגריו סיימו ארבע שנים ולאחר מבחן הבגרות התגייסו לצה"ל.

בשנת 1955 מוסד נשי המזרחי האמריקאי הפך להיות לרשת אמי"ת, וכך השתנה שם הכפר לאמי"ת כפר בתיה. כיום נמצאים בכפר חמישה מוסדות חינוך שונים, וכן פנימייה ובתי כנסת.

עוד בנושא

בתיה (בסי) גוטספלד ז"ל

תפריט נגישות