נולד: זוויניגרודקה, רוסיה, בשנת 1890 (תר"ן).
נפטר: רעננה, בשנת 1960 (תש"ך).
כיהן כראש המועצה בשנים: 1955-1931, 1959-1957.
ברוך אוסטרובסקי
ראש המועצה הראשון ברעננה
ברוך אוסטרובסקי (1960-1890), ראש המועצה הראשון ברעננה, אשר עמד בראשה במשך 28 שנים. היה מנהיג מזן נדיר, שעבורו ערכי הדמוקרטיה, השוויון, החינוך והעבודה העברית המאורגנת היוו דרך חיים ולא סיסמאות.
נעוריו ותחילת דרכו
ברוך אוסטרובסקי נולד בשנת 1890 בעיירה רוגצוב (Rahachow ) שבפלך ווהלין של האימפריה הרוסית (כיום בלארוס). כבר בילדותו נטמעה בו הכמיהה להשכלה, ללימודים ולציונות.
בשנת 1912 עלה לארץ בגפו, עבד עם חלוצי העלייה השנייה והצטרף לארגון "השומר". בסוף אותה שנה נסע לארצות הברית כדי להתחתן עם ארוסתו, פייגה לבית זלישנסקי, שהגיעה מאוקראינה. הזוג תכנן להינשא ולשוב לארץ, אך אז פרצה מלחמת העולם הראשונה ולכן חזרתו התעכבה.
מחזון להגשמה...
בשנת 1913 השתתף בייסודה של חברת "אחוזה א' ניו-יורק", ששמה לה למטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל במטרה להקים מושבה עברית, שבה יתיישבו חבריה ויעבדו את אדמתה.
בארצות הברית עסק אוסטרובסקי בהוראה, ונודע כמורה וכמנהל דגול בעל ידיעות רבות והשכלה רחבה. הוא לימד מגוון רחב של מקצועות, ובהם היסטוריה,עברית, תנ"ך ויידיש. הוא שימש בתפקיד מנהל הסמינר למורים והמפקח על בתי הספר היהודיים "אַרבעטער־רינג" (The Workmen's Circle ), ושימש דמות חינוכית מוערכת. בד בבד עם עבודתו החינוכית היה פעיל בארגון העבודה של התנועה הציונית "פועלי ציון", אשר עימה נמנו באותה תקופה בין היתר דוד בן-גוריון, דב בורוכוב ויצחק בן צבי.
אוסטרובסקי היה מנהיגם ועורך עיתונם של תנועות הנוער היהודיות הציוניות בארצות הברית.
בשנת 1930 הגשים ברוך אוסטרובסקי הלכה למעשה את הרעיון הציוני, נטש את חיי הרווחה בארצות הברית ועלה עם רעייתו פייגה ושני ילדיו הצעירים, שושנה (בת 13) ובן ציון (בן 8), לארץ ישראל, לרעננה. בשנת 1936 נולדה ברעננה בתם הצעירה איילה.
"אני בתור ציוני, עזבתי את פרנסתי, את הכבוד שרכשתי לי באמריקה, מנהל בית הספר התיכון הניורקי... יושב ראש אגודת המורים ועורך די אידישע שול [בית הספר היהודי] וספרי לימוד שהוצאתי ועליתי ארצה. אין ציוני רק בפה".
ברעננה ראה אוסטרובסקי את מפעל חייו כשליחות, וכראש מועצה בעל רוחק ראות הקדיש את כל כולו לבניית המושבה ולפיתוחה. את תפקידו הציבורי עשה ללא שכר, מתוך עיקרון אידיאולוגי, בנמקו כי: "איני מוכן להרוויח יותר מכל פועל עברי...". הוא האמין בתרומה ובעזרה לזולת, דאג לפועלים והקים בכספי משכורתו את "הקרן לסיוע לנזקקים", אשר איפשרה לתושבים רבים לעשות צעדיהם הראשונים ברעננה. תרומה ועזרה לזולת היו נר לרגליו, דאגתו לרווחתו של הפועל ויחסו הליברלי לא ידעו גבול.
סיסמתו הייתה "איחוד הכוחות" – הקמת לשכת עבודה משותפת, ארגון עבודה עברית, הקמת קופת חולים משותפת לכלל התושבים, איחוד בנק הלוואה וחיסכון חקלאי ואיחוד אספקת המים לכל תושבי המושבה.
אוסטרובסקי היה אחד הלוחמים העיקריים לעבודה עברית מאורגנת, ושמו נודע כלוחם ללא פשרות להקניית זכות בחירה לפועלי רעננה, בשעה שבמושבות אחרות נשללה זכותם על ידי מערכת חוקים של ממשלת המנדט. בתקופתו התפרסמה המושבה רעננה כמעוז של עבודה עברית.
אוסטרובסקי דגל בחיים צנועים, ודעתו הייתה כי אין לחיות במותרות, בשעה שחלק מהתושבים חיים בתנאים קשים.
ברעננה שימש אוסטרובסקי כבא כוחה ומנהלה של חברת "אחוזה א' ניו-יורק". כפועל יוצא מתפיסת עולמו לאורה צעד, נקט ביוזמה של חלוקת הרכוש ציבורי: "ומטעם זה מסרתי את כל רכוש האחוזה (בנינים, מגרשים, מים וכו') למועצה, הינו לכל התושבים במקום... כמו המרפאה, בית פניץ, גן הילדים הראשון, בתי מלאכה, בית ספר תיכון וכו'... לכל התושבים".
אוסטרובסקי טיפח יחסי שכנות טובים עם התושבים הערבים מכפרי הסביבה, במיוחד עם אנשי "חירבת עזון".
חותמו בהפיכת רעננה למושבה ירוקה, הדוגלת בשוויון ומקדמת את חינוך ילדיה, ניכר עד היום. בימיו הוקמו מוסדות ציבור רבים, ובהם מוסדות חינוך, שכן השכלת הדור הצעיר הייתה בראש מעייניו.
באמצע שנות השלושים הניח את היסודות והתשתית להכנסת בתי חרושת למושבה רעננה. בדצמבר 1949 יזם את הקמת אזור התעשייה ופעל רבות לבניית מפעלי התעשייה הראשונים, כחלק ממגמה של יצירת מקומות תעסוקה לעולים החדשים ולתושבי המושבה: "אנו מתעסקים בתעשייה בדיוק כמו שאנו מתעסקים בחקלאות ".
הספרייה שבביתו הכילה למעלה מ-4,000 ספרים בתחומים רבים: תולדות התנועה הציונית, חקר ארץ ישראל ומדינת ישראל, ספרי היסטוריה, ספרי פילוסופיה, אנציקלופדיות וספרות יפה. ספרים אלה שימשו לא רק את בני משפחתו, אלא גם את תושבי רעננה, אשר נהגו לפקוד את ביתו. בביקורים אלה נהנו התושבים לעיין בספרים בהדרכתו האישית של אוסטרובסקי, להיעזר בו בענייני חינוך, להיוועץ עמו בענייני דיומא ולהשאיל ספרים. כל תושב ברעננה שפקד את בית אוסטרובסקי זכה לקבלת פנים חמה ולבבית מרעייתו, פייגה אוסטרובסקי, ששימשה כיו"ר ויצ"ו רעננה, עסקה בפעילות פילנתרופית וסייעה בהקמת בנין ויצ"ו ברח' קלאוזנר.
את הקמת התיכון הראשון ברעננה הגה ותכנן אוסטרובסקי, אך לא זכה לראות את הקמתו. תיכון זה נקרא בהמשך על שמו "תיכון אוסטרובסקי".
סיפור הקמתה של רעננה שזור בסיפור חייו של ברוך אוסטרובסקי וחרות בתולדות המפעל הציוני בארץ ישראל ובמאבק לתקומת המדינה.
ברוך אוסטרובסקי היה איש דגול, צנוע וישר דרך, איש עשייה וחזון, סופר ומחנך בכל נימי נפשו, מנהיג בעל חוש חברתי מפותח ורגישות לסבלו של הפרט ולצרכי הזולת.
ברוך אוסטרובסקי נפטר ב-כ"א בתמוז תש"ך, 1960 ברעננה ונקבר בבית העלמין הישן ברחוב קלאוזנר.
בערוב ימיו כתב: "אנחנו אנשי אמריקה עלינו ארצה, לא כדי שנהיה כאן קפיטליסטים או בעלי נחלאות, אך כדי להיות ולחיות בין יהודים, במדינה יהודית עצמאית וכדי שנחיה חיים דמוקרטיים, שוויון ויכולת של קיום לכל אזרח ואפילו אם אנו נהיה היחידים בשיטה סוציאלית זאת".
(הציטוטים מיומנו של אוסטרובסקי)