בדיקת שמות התלמידים בשנת הלימודים תרצ"ד, מגלה לעינינו 2 תלמידים אשר ליד שמותיהם רשום כי "נספו באסון". התלמידים היו כרמלי שבח ואפשטיין שולמית.
שבח כרמלי היה תלמיד כיתה ה' ושולמית אפשטיין בכיתה ד' בבית הספר העממי ברעננה.
בטיול שערך בית הספר לחוף הים בהרצליה יצאו עם מוריהם ובני כיתותיהם ולא חזרו.
טבעו בים.
האסון היה נורא והטביע חותם על תלמידים רבים שהשתתפו בטיול, על רעננה בכלל וכמובן על המשפחות .
בישיבת ועדת החינוך ב-18/4/34, תחת הסעיף טיולים כתוב: "השנה קרו 2 מקרי אסון בטיול ולמורה קשה כעת לקבל עליו את האחריות על הטיול..."
פיסקה שניה מופיעה בספר הפרוטוקולים של ביה"ס. בתאריך ה-21/10/34, נאמר שם, כי "מנהל ביה"ס (כהן) הביא לתשומת לב המורים את ההחלטות והמסקנות של ועדת השופטים בעניין האסון ברעננה..."
אין ספק כי מותם של השניים השאיר רושם קשה מאוד הן על התלמידים והן על המורים. הנושא ניבדק איפא עמם ועם מסקנות וועדת החקירה - אשר כפי שהתברר מאוחר יותר מונתה ע"י מחלקת החינוך של הוועד הלאומי.
רוזנבלום (לוניה) אילנה שהייתה בגיל 6-7 בעת האירוע מספרת את שקרה "ביה"ס ארגן טיול לשפת הים בהרצליה. ילדי כיתה א' ו-ב', חזרו בצהריים והילדים הגדולים היו צריכים לחזור בשעה 2. הם אחרו לחזור וכולם דאגו מאוד. כאשר הם חזרו התברר כי שני ילדים טבעו בים..."
בנו של המורה מגד מספר
"...יצאו 2 כיתות עם מורים עם אבי ועם בר-טוב. אני לא השתתפתי. הם יצאו לשפת הים ברגל. היה ים סוער. הילדים ניכנסו למים והגלים שטפו 2 תלמידים. אבא לא ידע לשחות. אבא רץ להציל. הוא כמעט טבע ובר-טוב משך אותו. אי אפשר היה להציל אותם היתה מערבולת... אני זוכר שהגיעה הידיעה למושבה דרך רץ... כאשר שמעו זאת ההורים, אז אבא של שבח, (אחד הניספים) צעק וילל בכל המושבה: 'שבח, שבח למה לקחו אותך ממני'. תקפה אותי בהלה שמא כשאבא יחזור, יתנקמו בו ויתנפלו עליו. אני הלכתי דרך ארוכה עד הרצליה ואמרתי לו "אבא אל תכנס למושבה' ואז הוא עשה דרך עקיפין לא ברחוב הראשי, אלא הלך דרך עפר. אחרי זה כל המושבה הייתה באבל..."