ב-1934 עלינו להתיישבות במושב גבעת ח"ן. למדנו שיעורי עזרה-ראשונה וכן למדנו להחזיק נשק ולהשליך רימונים. אני הייתי משתתפת בניקוי הנשק המוסתר. מטעם המושב גבעת ח"ן נשלחתי להשתתף בקורס איזורי של מדריכים של עזרה-ראשונה ברמת-הכובש.
בתנאי דיור קשים בחורף סוער היינו ישנים באוהלים בלבוש מלא מחוסר שמיכות. אבל, זה לא הפריע לנו לשבת ללמוד. באחד הלילות התמוטט אוהלי. נשארנו חשופים תחת כיפת השמים. הועברנו באופן זמני למקום בטוח. אחרי קורס של שבוע ימים, מלא וגדוש, נעשיתי מדריכה של עזרה-ראשונה.
כשהחל הקרב הראשון בחירבת-עזון בלילה, קיבלתי פקודה לבוא עם תרמיל עזרה ראשונה שהיה ברשותי לבית-העם, שם רוכזו כל החברים. דאגתי לחלוקת העולים אשר באו מחוף הים לבית החברים במושב. באחת השיחות עם העולים נפגשתי עם אחד מבני עירי ביאליסטוק. ממנו נודע לי על האסון שקרה למשפחת אחותי שנספתה בשואה.
בכ"ט נובמבר 1947 היינו רתוקים לראדיו לשמוע על החלטת או"מ על הקמת המדינה. הלכנו לישון, והנה בשעות המאוחרות של הלילה נתבשרנו על-ידי חברי המושב בשירה ובנגינה על-יד כל חלון, "קומו, המדינה קמה!"
השימחה והריקודים נמשכו בבית-העם עד אור הבוקר. משם ישר המשכנו לעבודה.