דוד ציפמן - סיפורו של מפקד

לגלריית תמונות

ב"הגנה" התחלתי למעשה במאורעות תרפ"ט, ואני אז נער כבן 17-16. זכורני, כי באותה תקופה השתתפתי בסמינר של "הנוער העובד", אשר התקיים במעין עין-חרוד, בחורשה על יד פתח המעין. האחראים על המחנה היו ישראל גלילי, משה זליצקי (כרמל) ומאיר ארזי. התארגנו אז להגנה בשטח וכלי הנשק אשר בידינו היו שני אקדחים. ביום קיימנו תצפיות על הגלבוע בקרבת כפר נוריס. לאחר כמה ימים התפזר המחנה ואני חזרתי למרחביה, מקום מגורי אז. הקימונו מיד נקודת-קשר ורצים במושב והתחלנו להכין כלי-נשק - פרקנו גדר, המורכבת מברזלים בעלי חודים. הברזלים היו באורך של מטר, מטר עשרים, מטר וחצי, בערך. השחזנו את החודים והנשק היה מוכן. כל אחד הסתובב עם כידון כגיבור והיינו בטוחים כי אף ערבי לא יעיז לפרוץ את שרשרת הרמחים...
בסוף 1929 עברתי יחד עם אבי לגור ברעננה וכאן נתקבלתי מחדש בשנת 1930 לארגון "ההגנה". עברתי את טקס הקבלה וההשבעה לפי המקובל בימים ההם. ב-1931 עברתי קורס סמלים במשך 6 חודשים. הקורס התקיים בכפר-סבא. מדריך הקורס היה מפקד הגוש דאז אברהם גליניק. מאז מילאתי תפקידי פיקוד והדרכה במקומות שונים ברעננה, מקום מגורי החדש. עד שנת 1936 הכינונו כיתות כיתות של חניכים, אשר עברו מיון וקבלה קפדניים ביותר. למען שמירה והבטחת ההגנה במחתרת. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו גויסו הנוטרים הראשונים והודרכו על-ידי המשטרה, שהיתה לה אז תחנה בהרצליה והסרג'נט הבריטי קאלי, אשר היה ממונה על התחנה, ניהל את פעולות ההגנה על הישובים הקרובים. באותה תקופה גויסו ראשוני הנוטרים ברעננה והסביבה, בתוכם גם אני.
הלבישו אותנו במדי העובדים בקרנטינים. בגד חאקי מרופט וכובע תרבוש מצמר-כבשים. כאשר חבשנו כובעים אלה והסתכלנו אחד בפני השני, פרצנו בצחוק רם, כי קשה היה לראות פני אדם ב"קולפק" הזה, אשר כיסה את הראש והפנים גם יחד. אולם, מי שם לב לקטנות כאלה - העיקר הוא שבזכות זאת יכולנו לקבל נשק ליגאלי לאימונים והיינו המאושרים ביותר, שכן זכינו לעמוד לאור היום ולהתאמן. פעם בא לבקר אותנו המיג'ור צ'אן מיפו, שהיה אז הממונה מטעם הנפה על ה"ספיישלס" - השוטרים המיוחדים לביקורת "הפאראד". הסרג'נט קאלי השוטר היהודי ומשה שוורצמן (שומר המושבה) קיבלו את המפקד, עברו בין השורות והסתכלו בתרגילי-סדר חמושים והמיג'ור צ'אן מוכן היה ללכת. טרם צאתו כיבדנו אותו בסל מלא פרחי הדר ולימונים, מאחר שאשתו הערביה חיבבה מאוד את הבושם המיוצר מפרחים אלה. המייג'ור צ'אן ארז את הפרחים והסתלק שבע-רצון עם המתנה ולנו היתה מנוחה.