מעשה בבחורות וברובים

לגלריית תמונות

אברהם ארז'י (ברזניאק)
בשנות ה-40 התמניתי כמפקד איזור רעננה, מפקד חבל וסרג'נט גושי, שכלל את היישובים העבריים ואת תחנות הנוטרים ברעננה, במגדיאל, ברמתיים והסביבה וכסרג'נט גם בכפר סבא. באחת השבתות בבוקר הדריך הקורפורל (רב טוראי) יצחק גוז'אלקו קבוצת בחורות מרעננה, - בעזרתה של החברה רבקה בלינפילד, מקדת הכיתה- ברובים איטלקים. בשעה 12 בצהרים סיימו את השיעור ועמדו לחצות את הכביש רחוב אחוזה כדי להגיע לרחוב חנקין, לתחנת הנוטרים ולהחזיר את הנשק. ברגע שעלו הבנות על הכביש הופיעו שני בלשים אנגלים בתילבושת אזרחית. כל בחורה החזיקה, כמובן, רובה ויצחק נעצר, נתנה פקודה לבנות לרוץ מהר לתחנת הנוטרים. הבנות התחילו לרוץ בכל כוחן והבלש אחריהן. אבל, הבנות הספיקו להגיע לפניו לתחנה, זרקו את הרובים דרך החלון הפתוח, והתפזרו בין הבתים . הבלש, שלא היה זריז במיוחד, לא הספיק לראות לאן נעלמו הבחורות וחזר לבלש השני שהחזיק ביצחק. הבנות לא נאסרו והצליחו להתחמק.
יצחק הרב"ט נאסר והועבר לבולשת ביפו. אחרי סיפורים רבים של יצחק לא הבינו במה עסק... פעם אמר שהסרג'נט שלח אותו לסיור, ופעם אחרת סיפר סיפורים אחרים לגמרי. בשעה 12 בלילב שיחררו אותו, כי חשבו שהוא איננו יציב במחשובותיו וסיפוריו. אחרי חצות הגיע יצחק הביתה. למחרת כאשר הופיע קצין חוקר, הוסבר במשטרה כי גוז'אלקו הדריך מושבעים וכאשר גמרו את השיעור הופיעו הבחורות של הבחורות האלה והבחורים נתנו את הרובים לחב' כדי להחזיקם. המושבעים נחקרו במשך שבוע ימים ובכך הסתיימה כל התקרית. רק את יצחק הורידו בדרגה והוא הפך להיות טוראי רגיל.

מבצע ההעפלה
באחת הפעילויות של הורדת עולים בלתי ליגאלים בחוף שפיים היה עליי לקבל אותם ולהעבירם לרעננה או ליישוב אחר בחבל. במשך שבוע סיירתי בלילות, אני עם עוד חבר, בשטחים שבין רעננה לשפיים. עברנו דרך שדות, שם שכנו בדואים באהליהם המפוזרים. ךפי ההוראה היה עליי להעביר את העולם שלא יתגלו לבדואים ובסודיות גמורה למקום מיבטחים. בימים הראשונים שעברנו בשטח נבחו כלבי הבדואים בלי הרף ורק ביומיים האחרונים בסיורנו הפסיקו הכלבים לנבוח. עברנו בשטח מבלי שירגישו בנו. באחד הלילות קיבלתי את העולים בחוף מידי חברי הפלמ"ח , אשר העבירו את העולים אחד אחד על הגב מהסירות לחוף. בדרך לרעננה השיג אותנו המדריך הגלילי וסיפר לי כי אוניית המעפילים נתפסה על ידי שוטים ממשטרת סידני-עלי.
כבר בחוף חשדתי כי הדבר עלול לקרות, שכן ראיתי שמתקרבת אונייה מוארת אל האורייה הבלתי ליגאלית. למזלנו, העולים כבר לא היו באוניה. נשארו שם רק חברי פלמ"ח, שהפכו להיות לעולים חדשים לשם חקירה. כשהתקרבנו לרחוב אחוזה, בסביבות רחוב גורדון, ראינו על הכביש שיירת מכוניות מתקרבת. למרות שהעולים וכיתת האבטחה לא ידעו על תפיסת האונייה הם מילאו מיד את פקודתי ורו במהירות למד השני של הכביש , שם נפלו כולם ארצה. שיירת האנגלים התקרבה והאירה עם פרוז'קטיור לצדדים. למזלנו ,הם לא הרגישו בנו והמשיכו לכיוון הרצליה.
הגענו עם העולים בשלום לקיבוץ "הגרעין" ברעננה. בהתאם למוסכם בינונו קיבלה אותם החברה סנטה יוספטל עם בעלה גיורא יוספטל והחבר ניגוס. אחרי שתיית התה הופיע החבר אריה פלדמן ממזכירות מושב גבעת ח"ן עם חבריו והם קיבלו את העולים וחילקו אותם בין החברים לבתים עד ייעבור זעם.
כעבור יומיים התמקם הצבא האנגלי ליד שפיים והתכונן לערוך חיפושים בקיבוץ. במהירות הבזק התחילו כל היישובים לשלוח קבוצות קבוצות של גברים ונשים ברגל מרעננה, מכפר סבא מרמתיים, מפתח תקווה , מרמת גן וכו' לעבר שפיים. המוני חברים עברו את רעננה בדרכם לשפיים או ברובם הלכו בדרכי עפר. אחרי הצהריים הופיעו שני קציניםאנגלים בג'יפ ונעצרו מול ביתו של מר אוסטרובסקי , ראש המועצה דאז, ולא נתנו לאנשים להמשיך ולעבור את הכביש להרצליה. כאשר ראיתי זאת יצאתי לכביש מול בית העם (המועצה המקומית כיום) והתחלתי להפנות את הצועדים לכיוון רחוב חנקין והגליל. כשהקצינים האנגלים ראו אותי מרחוק בתילבושת נוטרים חשבו שגם אני עוצר את ההולכים בכביש נכנסו לג'יפ והסתלקו לכיוון הרצליה.