רעננה היתה מושבה קטנה באזור חקלאי בעיקרו (רעננה, כ"ס רמתיים...) ולכן היא היתה מקום חשוב ללח"י שהיה ארגון קטן, חשאי ונרדף. באזור רעננה הסתתר איש הלח"י הידוע יהושע כהן וחברתו (לימים אשתו) נרוה דאגה להביא לו מזון וידיעות.
כשברחתי (1943) ממחנה העצורים מזרע (ליד עכו) בקשתי להפגש, בדרך לת"א, עם יהושע כהן. הפגישה נערכה בחורשה של רעננה.
ברעננה היו לנו אוהדים שממש הסתכנו בעזרה שהגישו לנו: בעלי פרדסים, חקלאים וסתם "עמך". מר ירדני, למשל, החביא בביתו ובבית העלמין הישן (רח' רמב"ם) 2 מאנשי הלח"י שברחו בבריחת ה-20 מלטרון.
ברעננה הייתי בקשר גם עם משפחת אהרן קצין ז"ל.
במושבה זו, במקומות שונים, היו לנו מחסני נשק שהוסתרו אצל אוהדים. חלק מהקורסים התנהלו בפרדסי רעננה (הידוע ביותר הוא הקורס של "ילדי רעננה" ש-5 מהם נרצחו ע"י הבריטים).
ב-1946 נעצרתי שוב והוגליתי לאריתריאה, באפריקה. ב-1947 הצלחתי לברוח ממחנה המאסר והגעתי לאתיופיה ומאדיס אבבה הסיעו אותי, בקרון חתום, לג'בוטי (במסילה החדשה בת כ-2000 ק"מ!). בג'בוטי תחת שלטון צרפתי קיבלתי זכות מקלט, אך לא יכולתי לצאת משם. ב-21 בנובמבר 1947 עדיין הייתי שם. לא יכולתי לצאת באנייה דרך תעלת סואץ כי הבריטים היו תופסים אותי. לא יכולתי לצאת בטיסה מג'בוטי כי בנחיתת הביניים היו שמים עלי יד.
בהחלטה מיוחדת של ממשלת צרפת, לקחה אותי אניית מלחמה צרפתית (שטח אקס-טריטוריאלי) דרך תעלת סואץ עד לצרפת. מפריס הגעתי לפראג ומשם ב-20.5.48 (מספר ימים אחרי הכרזת המדינה) נחתתי בשדה התעופה בחיפה, כי שדה התעופה הגדול בלוד עוד היה בידי הכוחות הערביים.