עליתי לארץ ב-1913, עשיתי שנים בעמק וב-1922 הגעתי לרעננה. קבוצה של תשעה פועלים, ביניהם אני, פסח מולמן, וליפא אבניאלי, עברנו לעין-חי, כפר מל"ל כיום.
היו אז ארבעה בתים במושב והמרחק בין בית לבית היה 40 מטר. חברי המושב השתכנו באוהלים. אנחנו סידרנו עמדות על הבתים והתחלנו בשמירה. אני הייתי שומר גם ביום. ברעננה היו אז 8 אוהלים.
לפי הוראות מיפקדת "ההגנה" באיזור עברו תושבי רעננה בלילות לעין-חי. מיגדל התצפית של רעננה הוקם במקום הגבוה ביותר (בית אברהם פרידמן) כיום. הייתי עובד בימים ושומר בלילות. לתקופה קצרה עברתי לפתח-תקוה ושוב חזרתי לרעננה. הכרתי אז את חברתי גאולה יעקובובסקי שהיתה אחר-כך לאשתי.
עבדתי בפרידות, הייתי מביא מתל-אביב אספקה לתושבים המעטים. היינו נוסעים בדרך מעין-חי לתל-אביב, שעברה על יד חורשת האקליפטוסים של גבעת ח"ן כיום. פעם עצרו אותנו ערבים מזויינים שיצאו מהחורשה, שדדו אותנו, לקחו את הפרידות. שדדו גם עגלה עם זוג פרידות שבאה מעין-חי. במנוסתם המטירו עלינו כדורים. מצאנו מחסה בחפירות בצידי הדרך, שנשארו מתקופת המלחמה. החזרנו אש ומיהרנו להסתלק מהמקום, מפני שהנשק היה לא-ליגאלי.
המשטרה, שהגיעה אחר-כך למקום, לא מצאה את השודדים. אבל, הכנופיה הזאת היתה ידועה היטב למשטרה. הם ברחו לכיוון ההרים.
פעם אחרת קרה מקרה כזה. בשובי מהעבודה שמעתי רישרוש וצעדים באפלה. לשאלתי: "מי שם?" - נפתחה עלי אש. שכבתי על האדמה ופתחתי ביריות. הערבים ברחו.
עבדתי חודשים אחדים כשומר עד שבא אברהם פרידמן בסוף 1923 מאמריקה, ותבע לעצמו את השמירה. כתושב המקום, בתור "ממבר" (חבר). אחר-כך עבדתי בחריש, בנטיעות ובבניין.
ב-1928 עלו תושבים נוספים מאמריקה. התחילו לבנות בתים, לקדוח באר, וגם את בית-העם התחילו להקים. אני עבדתי בבלוקים.
ב-1929 פרצו המאורעות בארץ. שוב עבדתי כשומר כמה חודשים. בשנה זו גם התחילו לפתוח רחובות חדשים במושבה, רכשתי לי מיגרש ברחוב בורוכוב והתחלתי בבניה.
למרות החיים במתח בטחוני בלתי פוסק, ראיתי את עצמי מאושר תמיד שזכיתי להקים בית בישראל, ובמיוחד במושבה זו, רעננה, שלה הקדשתי את מיטב שנותי.