הישוב המותקף ביותר בסביבתנו היה קיבוץ רמת-הכובש, שהיה מוקף כפרים ערבים גדולים וגם מחבלים רבים מההרים באו לעזרת אחיהם כאן. המשק חי במתח רב. במשך כמה שנים גם חברי "ההגנה" ברעננה התגייסו לעזרת המשק.
בוקר אחד, בצאת אוטובוס מלא נוסעים ופועלים, הוא הותקף מקרוב. מיספר ערבים ששכבו בתעלות משני עברי הכביש ירו עליו בלי הרף. נוטר אחד, שנילווה לנוסעים, השיב ביריות וערבי אחד נהרג. השאר נמלטו.
המאורע עשה לו כנפיים ואנשים רבים כולל קציני משטרה נהרו למקום, התרכזנו בחדר האוכל של הקיבוץ. החברים, ובראשם בנקובר, תיארו את סבלותיהם וקורבנותיהם במלים נרגשות במשך תקופת המאורעות. מדי לילה היינו יוצאים במכוניות לעמדות חפירה בקרבת הישובים המותקפים והיינו פותחים באש רובים ומקלעים. לאחר מכן צוידנו גם במקלע כבד, שעשה רושם יותר חזק.
בשנות 1939-1936, בראותם כי הפורעים מהווים סכנה גם לשילטונם ואנרכיה וחוסר בטחון מערערים את סדרי החיים, באו האנגלים לידי הסדר עם נציגי הישוב היהודי והתחילו לצייד את הישובים בנשק ליגאלי. אז הוקמו פלוגות הנוטרים, או כפי שנקראו אז גפירים, שהושבעו על-ידי המיפקדה הבריטית.
לאחר מכן קמו פלוגות הח"יש והפו"ש ולבסוף "פלוגות הלילה".